עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"המטרה באומץ היא לא להיות אדם חסר פחד, אלא לחיות עם הפחד כשאתה שולט עליו."
חברים
Be Your Own HeroLady In BlackDarkEaglemy life-mishelSuzancosmicBFF
TigerLilymissteenagerסופרת כוכביםחיים של אחרים- סיפור בהמשכים.סייג'

?My Purim

16/03/2014 22:37
נערת הגורל
למרבית העין, זה היה יום מדכא ברובו. השמיים היו אפרוריים, עננים חסרי צורה הופיעו למעלה, מראה מתסכל.
בכול חלל המבנה, התרוצצו אלפי יצורים. חלקם היו מנצנצים והאירו את המבנה, חלקם לא חסכו והיו לתפארת.
התבוננתי, בעוד טווס זהוב, פורש את זנבו, וחולף על פניי אינדיאנית, אחוזת חץ וקשת, עשויי עץ ומלאי עיטורים.
ראיתי קוביית לגו, שצבעה אדום עז, מתיישבת ונעצרת למנוחה, בעוד חולפת על ידה קופסת פופקורן מהודרת.
המראה היה נעים, ואף אחרי שחבריי הלכו לדרכם, התבוננתי, כשחיוך קל על שפתיי, לעתים פולטת מעט גיחוכים.

אחרי יום, שבו נחתי ברובו, הגיע היום הזה. היום הראשון של השבוע, יום החג, אך הפעם, הוא של כול אחד ואחד.
במעט איפור, באודם שצבעו כשל דובדבן בשיאו, ובתלבושת, בשמלה שחורה ולבנה, ונעליי השחורות, רק חייכתי.
אך כאשר הגיע האוטובוס, לא נעצרתי בתחנה שהייתה אמורה להוביל אותי אל החגיגה, אל כול ההמון בעדלאידע.
עצרתי כמה תחנות לפני כן. בפארק ציבורי, המתחלק לשני חלקים, בגלל נחל, שכיום לא זורמת בו אף טיפת מים.
למעשה, בחלק הימני, הוא שביל ארוך, ובצידיו דשא. בחלק השמאלי של הנהר, אך ורק דשא. לעתים יש שם גשרים.
הדשא בצבע אביבי, העצים עומדים, כמתפארים בפני כולם, וכול כמה מטרים מן השביל, יש מתקנים, כול אחד שונה.

בחלק האחרון, שממנו למעשה התחלתי את הליכתי, היה כמה מגלשות כחולות, מחוברות זו לזו, וגם שתי נדנדות.
בימי שרב, הייתי מגיעה, ובעוד אבי היה קורא עיתון, תחת צילו של עץ, הייתי לוקחת את בובתי האהובה, ויושבת.
הייתי נכנסת אל המגלשה הגבוה, מתכדרת אל תוך עצמי, ואך ורק בקטע קטן, היה גג וצל. הייתי מדברת עם בובתי.
בשאר הפארקים היו חבלי טיפוס אדומים, מגלשות שחוברו בין גשרים גבוהים במיוחד, וגם קיר טיפוס, זעיר למדי.

התיישבתי על הנדנדה. רק אחת מהנדנדות שרדה, הנדנדה הימנית. בעבר, המקום היה הומה, וקולות ילדים שפעו.
לא היה שם אף אחד, ורק לעתים, בספסלים אחדים, ראיתי אמהות, עם ילדיהן הרכים, מחייכים ומדברים ביניהם.
לבסוף עזבתי את הנדנדה ההיא. היא המשיכה להתנדנד כמה דקות גם אחרי זה, בדממה, משאירה אחרי זיכרונות.

נתתי מעט חיים למקום, שבגיל צעיר, נתן גם לי, מעט מן החיים. וזה היה הפורים שלי.
JennyJust Another GirlThe Cheshire CatTigerLiliaדניאלTigerLilyשרוןZippersTALSS
דניאל
29/03/2014 16:57
וואוו התיאורים שלך מדהימים
07/04/2014 10:26
את כותבת ממש יפה !!!!

מצטערת שאני חופרת אבל אני ממש מבקשת:
mishehi12.bloger.co.il/110911/#comments
TALSS
07/02/2015 01:22
מדהים
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון