עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הגיגים, רגשות, מעשים ושאר קשקושים של נערה מתבגרת. כותבת עוד מילדות, משתמשת בבלוג בתור ארכיון ומקום להתבטא.
חברים
אחת שיודעתedyaIM ALGeminiGod Is A WomanBe Your Own Hero
Lady In BlackDarkEaglemy life-mishelSuzancosmicBFFTigerLily
missteenagerסופרת כוכביםחיים של אחרים- סיפור בהמשכים.סייג'
אנוכי
אישה,
יהודייה,
חילונית,
ישראלית,
צמחונית,
חולמנית,
סקרנית,
פחדנית,
בעלת כלב,
בעל חתולים,
אוהבת אדם,
אוהבת בע"ח,
אוהבת אוכל,
אוהבת ילדים,
אוהבת מוזיקה,
שונאת לפחד,
שונאת מתחים,
שונאת חרקים,
שונאת שקט,
שונאת ריצה,
חובבת הליכה,
חובבת טיולים,
חובבת מסורת,
חובבת היסטוריה,
חובבת דיבורים,
חובבת דיונים,
חובבת כתיבה,
חובבת קריאה,
חובבת ספרים,
חובבת אגדות,
חובבת סרטים,
חובבת עיצוב,
חובבת DC,
חובבת גיבורי על,
חובבת אנימציה,
חובבת אנימה.
משפטים
”Gravitation is not responsible for people falling in love“

”It always seems impossible until It's done“

”אם כולם חושבים אותו הדבר, סימן שמישהו לא חושב כלל“

”חתול שחור שעובר בדרך זה סימן שהחתול בדרך לאנשהו“

”אישה יכולה להסתיר את אהבתה ארבעים שנה, אך את כעסה אפילו לא יום אחד“

”כשאתה מת זה לא כואב לך, אלא לסובבים אותך. כך גם כשאתה טיפש.“

”פתגם אנגלי עתיק אומר - אל תרוץ בראותך צלף, אתה תמות עייף!“

”מוות של אחד זו טרגדיה, מוות של מיליון זו סטטיסטיקה“
סטאלין

”אל תדאג ממה שאנשים חושבים עלייך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם.“
אדלשטיין

”קל יותר להשיא עצה לאחר מאשר לך עצמך“
רבי נחמן מברסלב

”אנשים נרתעים משקט כי למחשבות שלהם יש את הרעש הכי מטריד“
הילה שלג

”שָׁמוּר אוֹתִי מֵאוֹהֲבַי וּמִשּׂוֹנְאַי אֶשָּׁמֵר בְּעַצְמִי“
וולטר

”טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק“
משלי, פרק כ"ז, פסוק י'

”טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל“ קהלת, פרק ד', פסוק י"ג

”כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת“ קהלת, פרק ט', פסוק ד'

”נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא“
משלי, פרק כ"ז, פסוק ג'

”שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה“
משלי, פרק י', פסוק י"ב

”מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ“
שיר השירים, פרק ח', פסוק ז'

”בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש“
מסכת אבות

”מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד“
רבי נחמן מברסלב

.Sparks

18/05/2014 23:58
נערת הגורל
המכונית חנתה במקומה, המנוע דמם. פתחתי את הדלת, תוך רגע הרגשתי באוויר צלול, מבושם בריח ים.
אבי יצא, לאחר מכן גם סופיה, ידידתי. לא התרחקנו מהחוף, ולא עבר זמן רב והרגשתי חול בתוך כפכפיי.
החול היה רך, חמים וזהוב. השמש קרנה מעליי, שמעתי את קולות הגלים שהתנפצו על הסלעים המסודרים.
מימיננו היה מזח, הסירות שבתוכו הצטופפו, לחלקן היו מפרשים לבנים כשלג. המזח היה שומם בזמן הזה.
משמאלנו, אך מרחוק, היה מפעל. למעשה, בניין עצום שצבעו כצבע שמנת, מעלה מארובתו עשן לבן וסמיך.
ומולנו, ים. צבעו היה תכלת יפהפה, ניצוצות נמוגו וחזרו, בקצה הגלים קצף לבן, שהזכיר פרשים מסתערים.
כאשר חלף הזמן והשעות עברו, צבעו השתנה לצבע טורקיז דהוי, ירקרק, אשר נתן ייחודיות, כאילו קורץ לי.
בין לבין שכבתי על המגבת, צבעה ורוד עדין, כשגבי אל השמש החמימה, ורוחות קלילות ונעימות מנשבות.
סופיה, ידידתי, אשר הייתה פה מוכרת כ"ג'יימי", שכבה על מגבת מצוירת. האזנו לשיר רגוע, מוזיקת רוק קל.
כאשר נכנסו למי הים רחב הידיים, נתנו לו לסחוף אותנו, נאבקנו בגלים, צעקנו כאשר הותזו עלינו גלים קרים.
מאז ומעולם אהבתי את תחושת הגלים, את השליטה העצמית שהרגשתי, את תחושת השחרור משבוע מייגע.
רוחות של לילה, השמיים שחורים. ראשי התמלא גלים כסופים, קצף מסתער וסירות בעלות מפרשים לבנים.

"אני רץ, תוך שתי דקות אני בא." שמעתי את קולו של אחד מידידיי מהפלאפון, בעודו מתנשף, בוודאי שרץ.
והוא באמת בא, אחרי כמה דקות הוא הופיע ממרחק ונופף לי, רציתי בקלילות להגיע, בעודו מתנשף וסמוק.
הלכנו כמעט עד קצה הרחוב. מול בית העלמין, רק גדר אדומה דהויה הפרידה בין האנשים וילדיהם, לקברים.
אחרי כדקת הליכה, כמעט בקצה, הגענו. אדם מבוגר, עובד ומסדר ערימת ענפים עבים וגדולים, לשאר הערב.
אך ערימת קרשים, כבר הייתה מוכנה במרכז, מסביבה אבנים אפרפרות וחלקן צהובות. מונחת ומחכה שם.
הנחתי את תיקי הקטן, עליו מצויר פני חתול, על גבי שטיח שנפרש על החול הזהוב, והלכנו לעבר רחוב אחר.
פסענו, אני ואחד מידידיי, לעבר ידיד אחר, צחקנו וצעקנו עד ביתו. בביתו,  שאר ידידיי ואחיותיו של אחד מהם.
אחר כמה דקות ספורות, הגיע האדם לו חיכו. אדם מגודל, קולו גס, רכוב על אופנוע אדום, בידו קרטוני פיצה.
אומנם מעולם לא חיבבתי פיצה, אך לא היססתי לצהול יחד איתם כאשר הלכנו חזרה לארגן עוד את המקום.
האדם ההוא, אביו של אחד מידידיי, כעת סיים לסדר את הערימה, שבה ענפים עצומים, וישב על כיסא מתקפל.
התקשרתי לאבי כאשר צבע השמיים הבהיר נמוג והתחיל להתחלף לשחור לילי, שיבוא גם הוא למדורה היפה.
כאשר הגיע למקומנו, לקחתי את שקיות ממתקי המרשמלו המתוקים, צבעם ורוד ולבן, והנחתי על שולחן קטן.
שרנו, ראינו משחקיים טיפשיים, זרקנו ענפים למדורה בניסיון נואש להבעירם בקצה, ורקדנו לצלילי מוזיקת פופ.
דאגתי לחתולה, רכה ופרוותית, מלאה בגופה, משתעשעת על יד האנשים. לבסוף עברה למקום בטוח, ונרגעתי.
אחיותיו של אחד מידידיי הגיעו גם הן לאחר כמה שעות, השעה הייתה כתשע וחצי. דיברנו, צחקנו וצהלנו יחד.
השעה עשר. חזרתי הביתה, עייפה. נזכרתי בגיצים זעירים, זוהרים, שעפו באוויר מן האש הלוהטת. כניצוצות.

שקדלילך ציבעוניJennyRain
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
נערת הגורל?
זה השם שלי מאז ומתמיד. טוב, לא לגמרי. בתחילת הדרך נקראתי ילדת הגורל. הבלוג הזה אפשר לי לנשוא שם שבחרתי בעצמי, שם קלישאתי ומגוחך ללא שום הסבר, אבל אי אפשר להחליף אותו. לא מבחינתי. אני נערת הגורל, ותמיד אהיה.