עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"המטרה באומץ היא לא להיות אדם חסר פחד, אלא לחיות עם הפחד כשאתה שולט עליו."
חברים
Be Your Own HeroLady In BlackDarkEaglemy life-mishelSuzancosmicBFF
TigerLilymissteenagerסופרת כוכביםחיים של אחרים- סיפור בהמשכים.סייג'

."Simple"

20/05/2014 18:22
נערת הגורל
מחר בבוקר, רבע שעה לפני התחלת שיעורי הראשון, הולך חתולי, בעל הפרווה הזהובה למרפאה, אל וטרינר.
הוא עומד לעבור בדיקות, חיסונים, ולבסוף ניתוח. כול זה, אך ורק בשביל שיסורס, שלא יתקוף או יחלה לפתע.
הוא עומד להיכנס לכלוב עצום, שבו יש סורגי מתכת. כלוב שיוכל לראות שמיים, את העולם שלא ראה חודשים.
אך כול זה לא עוזר. כול שעותיי עומדות לעבור עליי בקושי, רק אוכל לדמיין את יללותיו כשיגיע למקום אחר וזר.
שיגיע אל אדם שריחו אינו מוכר, ולפני שיספיק להבין מה הוא חווה, יעבור בדיקות, יטושטש וינותח תוך זמן מה.
ואם החוט הקושר את הכלוב, ישתחרר? ואם הכלוב יישבר? ואם הוטרינר ייכשל בתפקידו ויפגע בו? הו, לא.

התיישבתי באוטובוס, הנחתי את תיקי בחבטה על הכיסא משמאלי. העפתי מבט לעבר שאר הכיסאות, היה די ריק.
מלבד נערה אחת. נערה, נראתה כבת שש-עשרה. עורה לבן, מקרוב ניתן לראות פצעים על פניה, אך אינם בולטים.
שיערה נע בין חום בהיר לשטני, ורק השיער שליד פניה, שני פסים שאינם עבים במיוחד, היו צבועים בבלונדיני זהוב.
על ראשה כובע שדמה לכובע חורף, צבעו אדום דהוי. על ידיה עשרות צמידים, ביניהם סמל השלום, מעוטר בפרחים.
חולצתה הייתה שחורה בעלת שרוולים קצרים, רגילה למדי, ומעליה ג'קט ג'ינס חסר שרוולים, צבעו כחול כהה למדי.
היא לבשה ג'ינס, צבעו כשמיים ביום אביבי, ובאזור ברכיה היו קרעים מתוכננים. מגפיה היו קצרים, אדומים דהויים.
בידה השמאלית, על אחת מאצבעותיה הדקות והמטופחות, טבעת זהובה ועליה אבן לבנה, נוצצת לה באור החמה.
היא נראתה כאחת מן הבנות שרואים רק בתמונות, אמריקאיות חסרות פגם. היא הייתה כה ייחודית, מלאה בעצמה.
ואני לבשתי חולצה רגילה, מעט גדולה, צבעה אדום עז, עליה סמל בית הספר השחור. וטייטס שחור רגיל ומשעמם.
לא הבגדים הם שהתעניינתי בהם, אלא הייחודיות, זו שפרצה ממנה. העין הסתכלה עליה, היא לא הייתה סתם אחת.
רציתי להיות מיוחדת, רציתי שאופיי יתפרץ, שאראה את מה שיש בי לכול הסובבים. אני, בעלת תשוקה להילחם.

הגעתי לרכיבה, שילבתי את רגליי והנחתי אותן על שולחן העץ. בידיי אחזתי בפלאפון הלבן, הבטתי בהתכתבויות.
מאחור אבי שמע את המדריך, ערבי שחום עור, חזק וקפדן. הוא קרא בשמי ונופף, קרא לי לבוא אליו, למגרש העליון.
"תעלי." הוא אמר לי אחרי אדקות חדות. זה היה סוס לבן, מלא נקודות ערמוניות, רעמתו וזנבו מלאים בגוונים זהובים
באזור ישבנו, בזנבו וברגליו האחוריות היה לכלוך, שנראה ככתמי חול, אך הוא תמיד היה כזה. הוא שטותי באופיו.
הוא אינו עוצר, אנרגטי. אך מוכן לעבור לריצה בדרבון קל. אינו מקשיב. אך אני מתחזקת בזכותו, ולא בקלות כלל.

שום דבר אינו קל עבורי כרגע, אך בכול זאת הרגשה היא טובה. לא פשוטה, אך חמימה.
לילך ציבעוניyehavme-***דניאל אליאסTigerLilyתמר גלעד
מסר משמים
05/06/2014 03:19
הספר "מסר משמים" יוצא לאור בקרוב:
www.facebook.com/Assaf.Sneh.Book
לחצו Like והזמינו את כל החברים!
TigerLily
14/07/2014 01:37
כתיבה מיוחדת, מגוונת ומלאת פרטים.. מדהימה כמו תמיד.❤️
נערת הגורל
19/07/2014 23:36
תודה לך, לילי, נחמד כ"כ לשמוע את זה ממך ♥
jyjym14
19/07/2014 00:16
מושלם. תמשיכי :) זה סיפור, נכון?
נערת הגורל
19/07/2014 23:37
לא, אלא החיים שלי כפי שהם. אבל תודה רבה :)
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון