ההורים עובדים אז אי-אפשר ללכת לשום מקום (חוץ מבשבת שאני הולכת לבריכה לפעמים), החברות לא פנויות, המחנה רק ביום ראשון וגם הוא רק 5 יום. בקיצור- השגרה כזאת מטורפת! לא במובן הטוב. חשבתי ש-יבש באימונים בקייטנה? חה!
קשה להאמין שאני מתנדנדת ככה ממקום למקום. אפילו אכזבה היא בעצם שיעמום! כי הרי כשמחכים למשהו יודעים שהולך להיות מעניין. בסך הכול כנראה שהחיים מלמדים אותי להיות סבלנית. נו, זה ממש מעצבן, אבל מה לעשות? אולי אני מחליטה על עצמי, אבל לא על הגורל.
עכשיו אני די בטוחה שאני ממש חופרת לכם. איך זה יעניין מישהו? טוב, אבל העיקרון הוא שכנראה בחיים צריך לחכות, אפילו אם זה מרגיז. אבל בסוף, זה לא מי-יודע-מה נורא.
טוב, רק שתדעו שלא שיניתי את הצבע של הבלוג כי קרה משהו- אני סתם אוהבת את הצבע.
נ.ב- זאת הפעם השביעית שאני שמה את הפוסט הזה, ואף-אחד לא מגיב ולא מסתכל! למה זה ככה?!
;){kind=link}