לא נוח |
|
לא נוח לי. אני מנסה לכתוב, ואני מרגישה לא בנוח. אין לי חשק לתאר מה אני עושה עכשיו, ואני קצרה בזמן. אני מצטמררת ויש לי תחושה שאני עומדת להקיא בכל פעם שאני מבינה שאני תכף צריכה ללכת. זה פועל בשני צדדים; אני לא מוכנה ללכת מכאן, מהמקום הזה. אני גם לא מוכנה ללכת לשם, למקום שבו אני עומדת לשמוע צעקות מהמורים, להנהן או להתווכח, ואז להיעלב ולהתמרמר. אני מריצה את התסריט של המצב הזה כבר עכשיו, ובכל פעם זה מעורר בי חלחלה. אני מצטמררת ועוברת בי תחושה של הקאה. במשך השנים הייתי ילדה בריאה מאוד, וגם עכשיו אני לא מוגדרת כחולה. אני חולה הרבה יותר מבעבר, כל כמה שבועות מזדחלים כאבים, לראש או לכל הגוף, ומשאירים אותי למנוחה בבית. מה שנקרא צחוק הגורל, כי זאת השנה הלחוצה והעמוסה ביותר שחוויתי. אני לא שואלת שאלות, כשזה כבר קורה אני רק מנסה להתעלם מהעובדה שמחר אני צריכה ללכת ולהתרכז בעובדה שהיום אני פטורה. זה לא יהיה תמוה אם אכתוב שאלו ימים שמועדפים עליי, אבל זה לא אופייני בעבור לחלות לעתים קרובות.
בתחילת היום היו לי שעתיים ורבע פנויות. עכשיו זה כבר פחות מעשר דקות, ואני ממשיכה להיות פה. אני לא חובבת קטעים קצרים, הכל פה תמציתי מדי ואין לי זמן לעבור על כל מילה. קלישאתי וכתוב כאילו תלמידת תיכון לחוצה כתבה את זה. למרות שזה מה שזה באמת.
אבל מה כבר אפשר לעשות.
בכל מקרה, יש לי בחילה.
|
|
|
|
|
 | בסופו של דבר, גם הדבר הכי שנוא, בא אל קיצו... יש אור בקצה המנהרה.. |
|
|
 | bראה כי את במירוץ אחר משהו שאת לא מצליחה לאחוז בו. ולא משנה כמה מהר תרוצי לא תשיגי. גורל לא מאתגר לנערת הגורל. לא יודע אם זה יישמע מנחם (מקווה שכן). אך במירוץ, כמו כל מירוץ - קיים בו קו סיום. יש סוף. יש למה לקוות. לצפות. גם אם השרירים כואבים ודואבים להפסיק - את חייבת להמשיך. והבחילה? כשהגוף מוכרח לעשות משהו שהוא מנסה לדחות - הוא יגיב כך הוא אחרת. לנשוך שפתיים. והמשיכי הלאה... |
|
 | הצלחת לעודד ולדכדך אותי באותו הזמן. מניחה שאתה צודק, פשוט קשה בינתיים. |
|
| כוונתי לא הייתה לדכדך חלילה. אלא לעורר בך את ניצוץ שמרגיש שדואך בך. קשה ביום? לכתוב בלילה. אל תפסיקי. שלא תעזי. מה שאת לא מבטא במילים מילולית - תבטאי כאן הכול. אנחנו כאן בשבילך. |
|
| אני שמחה מאוד שכתבת את זה, זה חשוב בעבורי. ואני מודה לך. |
|
| העיקר שאת שמחה. וזה היה חשוב עבורך. התודה שלך מיד הופכת לתודה שלי אליך. |
|
 | היי, עניתי לך בפוסט הקודם.. ותגובתי שם מתאימה כהמשך גם לכאן. אין צורך שאחזור על עצמי ^^' קשה לי עם הקושי שלך.. אני ממש מזדהה |
|
| רק עכשיו (יום אחרי שהפוסט הזה פורסם) נכנסתי לקרוא, לכן אני מתנצלת שלא עניתי קודם לכן. בכל מקרה, יש במה שכתבת נכונות. זה הצחיק אותי בדרך מסוימת, בגלל שזה נשמע כאילו הוצאת את זה מאחד מספרי המד"ב הדיסטופיים ולא מהחיים בחוץ. אבל למזלי הטוב כתבת דברים שהם גם מכניסים לפרופורציות וגם מעודדים. יש הרבה דברים מסריחים בבתי הספר ובעבודות, אבל כנראה שאני צריכה גם ללמוד איך לחיות נכון היום ולא רק מחר. בכלל, מתי זה המחר הזה? אני כבר שנים קמה ואני אקום עוד שנים וכלום לא משתנה, עדיין יש מלא לחץ ועבודה. אז מה, להחריב עשורים שלמים כדי לשבת בבית בגיל הפנסיה? זאת בדיחה. קצת בלבלתי פה בין המשפטים, אבל רציתי להראות שבסופו של דבר זה כן גרם לי לחשוב, ואם כבר אמרת שזה תודעתי, אני מניחה שאני כבר צעד אחד קדימה בעניין. בנוסף לזה אני רק אציין בהערת שוליים, שחוץ מההזדהות הזאת בקשיים, זה גם די משעשע שיש לנו כמה תחביבים זהים. |
|
| נ.ב ממה שכתבת, וגם יחד עם קצת חיטוט בבלוג, הבנתי שאתה פליט של ישרא-בלוג. אז אני רק אגיד שבעיקרון אני חושבת שהמערכת פה די קלה לתפעול, אז אני מאמינה שתסתדר איתה. אה, וברוך הבא כמובן. |
|
| תודה, ברוך הנמצאת ^^ הדבר שהכי מפריע לי במערכת זה שאי אפשר לשנות את גודל הפונט (למרות שנראה שאפשר אבל הפונט לא גדל חח) כרגע אני בתהליך גיבוי של פוסטים נבחרים מהבלוג האחרון שלי בישרא לבלוג הנוכחי בבלוגר. |
|
| אני גם חושב שאת צעד אחד קדימה, זה משמח אותי [= השינוי מתחיל בתודעתי ובסופו של דבר משליך על כל שאר הבחירות בחיים, כמה זמן תוכלי להאמין דבר אחד ולעשות דבר אחר?... אם רק תמצאי את האומץ לקחת את המושכות על חייך, בעצם לתת לקול הפנימי להוביל את הדרך, לסמוך עליו ולהאמין שיהיה טוב. החיים יכולים להיות כל כך יפים |
|
| כן יש הרבה האמתי.. צמחונות, חתולים, טיולים, אגדות, אנימה, אנימציה, גיבורי על וכל מה שנלווה לעולם הפנטזיה [= גם אני חלמן כזה.. בעצם כמעט כל הרשימה שלך שמה מתאימה לי ממש חח |
|
;){kind=link}