כתיבה |
|
איך, במשך שלוש שנים, לא כתבתי?
השאלה הזאת עלתה אצלי כמה פעמים מאז שחזרתי לכתוב, ואין לי תשובה עליה. יחד עם עוד שאלות, בסגנון; מה עשיתי בזמן הזה? מה חשבתי לעשות כשבכיתי? איך השתחררתי כשהייתי שמחה לבדי? איך פרקתי מעצמי את מה שלא יכולתי להגיד? איך לא כתבתי כדי להבהיר ולהסדיר את המחשבות? למה בכלל הפסקתי לכתוב ולקרוא על מה שהיה חשוב לי? כמו שעניתי קודם, אין לי תשובה. היו מקרים בודדים, פעם בכמה זמן, כשהתבודדתי וכבר לא חשבתי על דברים אחרים, שבהם נזכרתי בבלוג ההוא שכתבתי בו לפני כמה שנים. עד שחזרתי, כמובן, לקראת סוף השנה שעברה.
באזור שעות הצהריים המוקדמות ועד לערב, כלומר במשך כמה שעות באמצע היום, האתר קרס. כן, כן, האתר הזה, הבלוגר, Bloger.co.il, האתר הזה שבו אני כותבת נכון לעכשיו ואתם מסתכלים בו נכון לרגע הזה. נכנסתי פעם אחת בכל שעה במשך שלוש שעות כדי לבדוק, אולי לגלות שהכל בסדר. תחשבו על זה רגע, ואולי זה ירגיש לכם קצת משונה. במיוחד לאותם האנשים, שהם כבר חלק גדול מהקהילה הקטנה הזאת, כמו שאני אוהבת לכנות אותם ”פליטי ישרא-בלוג“. אולי לרגע אחד הבנתי אתכם, את מה שהרגשתם כשאמרו לכם שהאתר יימחה מעל פני האינטרנט. מה שכתבתם במשך שנים, או אולי פחות, פשוט יימחק. זאת תחושת חרדה רגעית שאחריה יש גלים. גלים של הלם שעובר בך, יחד עם ריקנות. כאילו שקמת בבוקר ואין מסביבך כלום, ומי יודע לאן לפנות עכשיו?
האתר חזר ויחד איתו הילדות שלי. בסביבות שמונה בערב, אני מניחה, כי רק אז בדקתי פעם נוספת. חזרתי לעניינים השגרתיים, כל המתחים והמחשבות שרציתי לכתוב עליהן, אבל עצרתי לרגע. קצת להעריך את הכתיבה, להבין מה יש לי בידיים, ואולי גם לאחרים.
רק רציתי לשתף אתכם בזה.
|
|
|
|
|
 | אוי זה כל כך חמוד החשש הזה שלך, וכן גם אני ניסיתי להימלט לבלוג באמצע היום מהלחץ והדלת למפלט פשוט הייתה סגורה. האמת שלא היה לי זמן להילחץ אבל כן זה הרגיז וכן גם אני חשבתי על פליטי ישראבלוג ועוד יותר מזה על כך שלהם זה עשוי לקרות פעמיים בזמן כה קצר!. ואז המחשבה שהיכתה בי היא שכל מה שכתבתי פה עם עשרות הצפיות לפוסט פשוט ייעלמו כך סתם....ואז הבנתי שכן זה עשוי לקרות והעולם ימשיך להתקיים.... סליחה אם חפרתי . |
|
 | לרוב גם לי אין זמן, אבל דווקא ביום הזה התפנה לי הרבה זמן פנוי ונלחצתי, כבר תכננתי את ההספד שלי ואת המעבר ליומן או לאתר אחר. ושלא נדבר על הפליטים בכלל. זה נכון, וגם אני חשבתי ככה, שהעולם ימשיך להסתובב ולא נתקע לנצח, אבל זה עדיין היה עצוב לדעת שדבר כזה קרה. אבל למזלנו זה היה זמני והכל בסדר. ולא חפרת כמובן, אז הכל טוב. |
|
 | אחד לאחד מה שהרגשתי. נכנסתי בצהריים וקיבלתיהודעת שגיאה, פלטתי בקול "דיי נו, מה שוב?!" חח לגבי ישראבלוג: לא סגרו אותו, עדיין. ישנו צוות דיי גדול שמתגבש ועובד על לקחת את האתר לידיים שלנו, אנחנו עובדים על זה. אבל זה לא משנה את התחושה שהאתר כבר מת. הרבה עזבו והסיפור הזה של סגירת האתר חוזר ונדחה שוב ושוב כבר שנים. |
|
| וכאן לאף אחד אין מושג מה או מי מחזיק את האתר הזה בכלל! אבל העיקר שזה היה זמני ועכשיו כבר הסתדר. בנוגע לישראבלוג, האמת היא שאני מודעת לזה. זאת לא הפעם הראשונה שמודיעים על סגירה ואז זה נדחה. אבל כבר שמעתי על אנשים שעברו גם לכאן וגם לאתרים אחרים. אני לא יודעת מה הולך בתוך הקהילה, אבל בגדול האתר באמת הרבה יותר דומם משהוא היה בעבר. |
|
 | היי שלום באמת תהיתי לאן נעלמת |
|
| שלום שלום לאן נעלמתי? לשום מקום אני מניחה, פשוט התעופפתי לחיים בלי בלוג. עכשיו אני פה. |
|
 | אני כל כך מזדהה איתך כי גם לי הייתה הפסקה יותר מדי ארוכה מהכתיבה.. אבל הכי חשוב שחזרת ואת נהנית מאיך שהכתיבה משפיעה עלייך.. |
|
| צודקת. מקווה ששתינו נמשיך עם זה. |
|
 | זה באמת היה קשה שהודעו על הסגירה של ישראבלוג .הרגשתי שמשהו ממני פשוט יהיה חסר אם זה הכתיבה ואם זה העבר שלי או האנשים שהכרתי שם. אנייי מבינה את החרדה הרגעיץ שקיבלת שבלוגר לא עבד.. תמשיכי לכתוב את עושה את זה נהדר וזה גם משחרר נורא. |
|
| אני מבינה אותך. זאת תחושה קשה, ואיך בכלל מעכלים דבר כזה? תודה רבה. |
|
;){kind=link}