עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הגיגים, רגשות, מעשים ושאר קשקושים של נערה מתבגרת. כותבת עוד מילדות, משתמשת בבלוג בתור ארכיון ומקום להתבטא.
חברים
אחת שיודעתedyaIM ALGeminiGod Is A WomanBe Your Own Hero
Lady In BlackDarkEaglemy life-mishelSuzancosmicBFFTigerLily
missteenagerסופרת כוכביםחיים של אחרים- סיפור בהמשכים.סייג'
אנוכי
אישה,
יהודייה,
חילונית,
ישראלית,
צמחונית,
חולמנית,
סקרנית,
פחדנית,
בעלת כלב,
בעל חתולים,
אוהבת אדם,
אוהבת בע"ח,
אוהבת אוכל,
אוהבת ילדים,
אוהבת מוזיקה,
שונאת לפחד,
שונאת מתחים,
שונאת חרקים,
שונאת שקט,
שונאת ריצה,
חובבת הליכה,
חובבת טיולים,
חובבת מסורת,
חובבת היסטוריה,
חובבת דיבורים,
חובבת דיונים,
חובבת כתיבה,
חובבת קריאה,
חובבת ספרים,
חובבת אגדות,
חובבת סרטים,
חובבת עיצוב,
חובבת DC,
חובבת גיבורי על,
חובבת אנימציה,
חובבת אנימה.
משפטים
”Gravitation is not responsible for people falling in love“

”It always seems impossible until It's done“

”אם כולם חושבים אותו הדבר, סימן שמישהו לא חושב כלל“

”חתול שחור שעובר בדרך זה סימן שהחתול בדרך לאנשהו“

”אישה יכולה להסתיר את אהבתה ארבעים שנה, אך את כעסה אפילו לא יום אחד“

”כשאתה מת זה לא כואב לך, אלא לסובבים אותך. כך גם כשאתה טיפש.“

”פתגם אנגלי עתיק אומר - אל תרוץ בראותך צלף, אתה תמות עייף!“

”מוות של אחד זו טרגדיה, מוות של מיליון זו סטטיסטיקה“
סטאלין

”אל תדאג ממה שאנשים חושבים עלייך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם.“
אדלשטיין

”קל יותר להשיא עצה לאחר מאשר לך עצמך“
רבי נחמן מברסלב

”אנשים נרתעים משקט כי למחשבות שלהם יש את הרעש הכי מטריד“
הילה שלג

”שָׁמוּר אוֹתִי מֵאוֹהֲבַי וּמִשּׂוֹנְאַי אֶשָּׁמֵר בְּעַצְמִי“
וולטר

”טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק“
משלי, פרק כ"ז, פסוק י'

”טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל“ קהלת, פרק ד', פסוק י"ג

”כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת“ קהלת, פרק ט', פסוק ד'

”נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא“
משלי, פרק כ"ז, פסוק ג'

”שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה“
משלי, פרק י', פסוק י"ב

”מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ“
שיר השירים, פרק ח', פסוק ז'

”בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש“
מסכת אבות

”מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד“
רבי נחמן מברסלב

עבודה

05/03/2018 23:35
נערת הגורל
לפני פחות משעה כתבתי, ערכתי, שמרתי וסיימתי מטלה. המטלה מיועדת לרכז השכבה שלי, שכנראה אי שם בצוות המורים מישהו יבדוק אותה ויחליט אם לאפשר לי להמשיך בתהליכי הקבלה למסע פולין. יש לי רגשות מעורבים בנוגע למטלה הזאת: מצד אחד היא הייתה מעניינת מבחינת קריאה וכתיבה, מצד שני היא הייתה כפויה, מקורות המידע היו סותרים ולא הייתה בה תועלת ממשית.
לפני חמישה ימים, ביום הראשון של החודש, התנדבתי בכנס. הכנס עוסק בתחביב גדול שלי, אנימה ומנגה. בין לבין כמובן יש גם עיסוק מכובד בתרבות יפן, מדע בדיוני ופנטזיה, עבודות יד והרצאות מעניינות. אבל לעניין, נרשמתי להתנדבות. ליתר דיוק, נרשמתי כאחת מהעובדות במשמרת בוקר בקופות. בקופות יש שלושה תפקידים: מכירת כרטיסים, סריקת כרטיסים והדבקת צמיד. ביחד עם ידיד שלי, היינו צמד של סריקה והדבקת צמידים. אני מניחה שהמונח הדבקת צמידים נשמע משונה, אז אני אסביר. סגל הכנס נתן לנו שורות נייר ארוכות וסגולות, שכדי להפוך אותן לצמיד צריך לעטוף אותם מסביב לפרק כף היד של האנשים ולתלוש מהן מעין מדבקה משולשת. זה מעיק יותר משזה נשמע, מכל מני סיבות. דבר ראשון, הנסיבות. מערכת חדשה בשילוב עם תקלות טכניות זה מתכון לעיכוב בטוח, מה שבאמת קרה והפתיחה התעכבה בכמעט שעתיים. הכנס הזה, מעבר לזה שבאים אליו אנשים גם ממדינות זרות, הוא פשוט ענק ומכיל מאות אנשים. מה שיצר עומס גדול של אנשים ממהרים ומבולבלים. דבר שני, החזרה האין סופית על אותו המעשה מבלי שהתור מתקצר היא מתישה. דבר שלישי, אנשים לא ידעו או לא הבינו שצריך להושיט את היד לעברי, ולכן הייתי צריכה לעמוד במקום לשבת, כדי שאוכל לקחת את היד שלהם בזריזות, להדביק את הצמיד ולהמשיך לאדם הבא. בהמשך היום זה פשוט עיקם ועייף אותי, מה שהוביל לכאבים ברגליים ובגב. דבר רביעי, התקיימה הגרלה בכנס שכדי להשתתף בה היה צריך לשמור את הכרטיסים. זה היה הדבר המעייף והמטופש ביותר שקרה בכנס. ידיד שלי, הסורק, העיר לכל אדם שייקח את הכרטיס וחזר על זה שוב ושוב. אני מזכירה, מדובר במאות אנשים שנכנסו. לא היה עדיף להשים שלט בכניסה בנוגע לזה?
בכל מקרה, הגעתי לכנס בשעה 7:00 בבוקר. לפרוטוקול, אני מתגוררת דרומית לכנס והייתי צריכה לעלות על האוטובוס ב6:00, שלא נדבר על זה שהתעוררתי בשעה 5:00. התדרוך היה אמור להתחיל בשעה הזו, מה שהתברר בתור שטות מוחלטת. בפועל התרוצצתי בבנייני הכנס עם תג, בין חדר המתנדבים לבין הסגל ונהניתי להתארגן. גם המשמרת הייתה אמורה להתחיל ב8:00, אבל כאמור היא התעכבה והתחילה בערך ב10:00 והסתיימה ב13:00. עבדתי כמו חמור, או אתון במקרה שלי.

אני מספרת את כל זה, מה שעבר עליי בזמן הזה, בגלל שזאת השגרה שלי בזמן האחרון, עבודה. עבודה מבחינתי מתחלקת לשניים: עבודה מהסוג הרע, המצוי והלא רצוי. מסוג העבודות שמטילים בבתי הספר, באוניברסיטאות, בהתמחויות, בכל מני מקומות עבודה שלא באמת רצית לעבוד בהם מלכתחילה או בכל מערכת אחרת שכל קיומה מצטמצם לבירוקרטיה ועושים כי התקנון קבע והתקנון מקודש. הסוג השני, עבודה מהסוג הטוב. או כמו שאני מגדירה את זה, עבודה שהיית מוכן לקבל על עצמך גם ללא תמורה. עבודה שעושים אולי גם מתוך הכרח מסוים, אבל גם מתוך בחירה, רצון ואפילו קצת הנאה. אני זוכרת, כשהייתי קטנה וצפיתי בסדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע או פשוט קראתי ספרים, לא משנה מאיזה תקופה - הנאה ועבודה לא היו משתלבות. אתם מכירים את זה, התבנית הקבועה של פקיד משועמם שבוהה בקירות בטון ומקשיב לשעון מתקתק בתקווה לחזור הביתה מוקדם. בהתחשב במה שחוויתי, עבודה שחורה היא לא בהכרח עבודה רעה. אני נהנית מסידור, ניקיון, ארגון, תיוק, כל מני שטויות כאלה ואחרות. גם עבודה קשה היא תמיד רעה, היא פשוט קשה. הייתי מוכנה לעבוד עוד הרבה שעות בכנס אם היה ניתן לי, למרות העייפות וכאבי השרירים וכאבי הראש, פשוט כי זה היה מספק.

עוד סיבה שבגללה אני מספרת את זה, זה בגלל שהרבה פעמים יוצא לי לחשוב על העתיד. בגרות, צבא, אוניברסיטה, תעסוקה, עניינים. ואני תוהה ביני לבין עצמי, איפה אני אמצא את עצמי? איזה תפקיד אני אמלא בצבא, באיזה מקצוע אני אבחר, לאן אני אלך לעבוד? כל מני שאלות כאלה ואחרות. השאלות האלה, כמו שציינתי בעבר, לא מטרידות אותי כמו קודם ומפריעות לי לנוח. וזה לא רק על העתיד הכללי, כמו הקמת משפחה, אזור מגורים או העתיד של חיות המחמד שלי. זה פשוט עוסק בעבודה. אני עובדת בכל מני זוטות שאחרים לא רוצים לבצע, מצליחה לאגור כמה מאות שקלים ולקנות את מה שאני רוצה. ספרים, סיכות, מדבקות, קישוטים לחדר. אבל זה מה שקורה בינתיים. לפעמים, בשקט ובלילה, מתחת לשמיכה, אני חושבת. צצות לי שאלות, מה מצפה לי העתיד? אני אצליח לנווט בעולם? אני אהיה עצמאית? יהיו לי הזדמנויות? איך החיים שלי יהיו? היצר שלי לעבודה ידוכא, כמו היצר שלי ללמוד? או שאולי אני אפרח? אני טיפוס שעובד. אני כן אוהבת מנוחה, כמו כולם, אבל אני אוהבת ליצור. משהו ממשי או חוויות, אני יכולה לקחת על עצמי נימה אופטימית לפעמים. אבל אני צריכה גם לעשות, לראות, לפעול. מה ייצא מזה בסוף?

IM ALGod Is A Woman
IM AL
06/03/2018 00:34
נורא נמשך לתרבות היפנית, למרות שאף פעם לא הייתי עמוק בתחום של המאנגה.
וכן הייתי ביפן וזה אחד המקומות שרוצה לחזור אליהם.
וביחס לעבודה, מבין את מה שאת מתארת אני אוטודידקט לכן תמיד למדתי לבד, והתקשתי ללמוד במסגרות המקובלות.
נערת הגורל
06/03/2018 21:27
אצלי זה הפוך, מעולם לא ביקרתי ביפן אבל התרבות שלהם מרשימה בעיניי, בנוסף לזה אני גם מאוד אוהבת את עולם האנימה והמנגה. בטח כשהיית נתקלת בזה איפשהו, זה נושא די נפוץ אצלם.
בנוגע לעבודה, אין לי בעיה עם הדרכה. אני אפילו מעדיפה ללמוד בעזרת מורים ומרצים, אבל במצב של היום זה יעיל באותה המידה שבה זה יעיל לצפות בקיר בטון. המערכות היום כל כך אטומות, מקובעות ומשמימות שזה פשוט מתסכל. למידה של אוטודידקט נשמעת קשה, איך זה?
IM AL
07/03/2018 00:35
בגלל בעיה שי שלי שאני לא מסוגל לכתוב בכתב יד או להיות בהכתבה אצלי הכל זה בעצם לימוד עצמי, השיטה הכי גרועה עבורי ללמוד זה לשבת בכיתה מול מורה מרצה.
אני גם היום שומע הרצאות אבל זה תוך כדי נהיגה תוך כדי הליכה תוך כדי עבודה.
אני לא מסוגל רק לשבת סתם בכיתה וללמוד זה עבורי בזבוז זמן.
אולי זה נובע מהפרעת קשב או מסיבה אחרת, פשוט זה כך.
וגם בבית ספר וגם לאחר מכן תמיד למדתי בסופו של דבר לבד, כך שאני לא מכיר דרך אחרת.
God Is A Woman
10/03/2018 20:49
נהנתי לקרוא.. איזה כיף זה כנסי אנימה! השנה גם לא הלכתי.. התחפשתי אבל! חח
את העבודה בחיים שלי אני מחלק ל2: ריצוי המציאות וכל שאר הדברים שאני רוצה לעשות. נראה לי שדיברנו על כך בעבר. אני מאחל לך שיום יבוא ותוכלי לבחור את חייך במלואם, ממש להרכיב את היומיום, וששום דבר לא יקרה כמובן מאליו. את מופלאה! [=
נערת הגורל
11/03/2018 23:30
חבל! היה כנס מקסים, למרות שההרצאות השנה היו פחות טובות מהרגיל, אבל זה רק לטעמי. אבל באו המון אנשים והיה כיף. מקווה שיזדמן לך לבוא לכנס אחר.
כן, דיברנו על זה בעבר, אפילו כמה פעמים. מבחינתי זה תמיד נהדר לקרוא שוב, אני נהנית לדעת מה דעתך. אני כן מנסה לעשות את ההפרדה הזו בעצמי בין העבודות, וההבדל מורגש. רק שכרגע רוב מה שאני עושה זה חובה לריצוי המציאות ואם אני לא אעשה את זה לא תהיה לי בגרות ואני אמות ברחוב. או לפחות ככה מציגים את זה בבית הספר. בכל מקרה, תודה רבה, אתה נהדר בעצמך!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
נערת הגורל?
זה השם שלי מאז ומתמיד. טוב, לא לגמרי. בתחילת הדרך נקראתי ילדת הגורל. הבלוג הזה אפשר לי לנשוא שם שבחרתי בעצמי, שם קלישאתי ומגוחך ללא שום הסבר, אבל אי אפשר להחליף אותו. לא מבחינתי. אני נערת הגורל, ותמיד אהיה.