אפשר להגיד שכאב הראש הזה, מעבר לכאב הפיזי וחוסר הנוחות, די משקף את כל מה שעובר עליי. כל מה שאני עושה גורם לי לכאבי ראש, בדרך כזאת או אחרת. העור שלי מלא בפצעים מחוטטים ובאדמומיות; יש לי שומנים עודפים וממש אין לי כוח לחשוב על ניקיון יסודי בצורת ספורט או תזונה; המוח שלי הוא מכונה מקרטעת שעושה רק את מה שהיא מחויבת לעשות. אז אפשר להגיד שבאופן כללי אני די שחוקה, הראש שלי כואב בכל המובנים. אין לי כוח למבחנים, המחשבה על עבודות עושה לי כאבי ראש נוספים, כל דקה שעוברת אמנם חולפת אבל הדקה שאחריה מרגישה בדיוק באותה הצורה. די, נמאס לי, אני לא יכולה יותר, כל היום אני חנוקה וכל הגוף והמחשבות שלי כואבות, אני לא יכולה להמשיך עם השחיקה הזאת. אני כותבת פה כל מני שורות ספק מנסות להתחכם ספק מלאות במטען רגשי ומחפשת תמונות יפות באינטרנט לעטר את כל זה. אני כמו סוס שרותמים לעגלה ומכריחים אותו להמשיך ללכת עד סוף חייו. מה זה משנה, זה לא משנה בכלל, הימים האלה הם כלום, כלום ושום דבר. אולי אתם מכירים את ההרגשה הזאת. אתם לא חיים, אתם פשוט קיימים. עוברים מיום ליום בלי לעשות כלום, מתפללים להישאר בשינה כי היום הבא לא יהיה טוב יותר. הוא יהיה סתם עוד יום. אתם שחוקים לחלוטין מכל מה שאתם עושים, אתם מתנדפים. טוב, אז יש לי כאב ראש. אני נמחקת. אני מתנדפת. ככה אני מרגישה.
;){kind=link}