עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הגיגים, רגשות, מעשים ושאר קשקושים של נערה מתבגרת. כותבת עוד מילדות, משתמשת בבלוג בתור ארכיון ומקום להתבטא.
חברים
אחת שיודעתedyaIM ALGeminiGod Is A WomanBe Your Own Hero
Lady In BlackDarkEaglemy life-mishelSuzancosmicBFFTigerLily
missteenagerסופרת כוכביםחיים של אחרים- סיפור בהמשכים.סייג'
אנוכי
אישה,
יהודייה,
חילונית,
ישראלית,
צמחונית,
חולמנית,
סקרנית,
פחדנית,
בעלת כלב,
בעל חתולים,
אוהבת אדם,
אוהבת בע"ח,
אוהבת אוכל,
אוהבת ילדים,
אוהבת מוזיקה,
שונאת לפחד,
שונאת מתחים,
שונאת חרקים,
שונאת שקט,
שונאת ריצה,
חובבת הליכה,
חובבת טיולים,
חובבת מסורת,
חובבת היסטוריה,
חובבת דיבורים,
חובבת דיונים,
חובבת כתיבה,
חובבת קריאה,
חובבת ספרים,
חובבת אגדות,
חובבת סרטים,
חובבת עיצוב,
חובבת DC,
חובבת גיבורי על,
חובבת אנימציה,
חובבת אנימה.
משפטים
”Gravitation is not responsible for people falling in love“

”It always seems impossible until It's done“

”אם כולם חושבים אותו הדבר, סימן שמישהו לא חושב כלל“

”חתול שחור שעובר בדרך זה סימן שהחתול בדרך לאנשהו“

”אישה יכולה להסתיר את אהבתה ארבעים שנה, אך את כעסה אפילו לא יום אחד“

”כשאתה מת זה לא כואב לך, אלא לסובבים אותך. כך גם כשאתה טיפש.“

”פתגם אנגלי עתיק אומר - אל תרוץ בראותך צלף, אתה תמות עייף!“

”מוות של אחד זו טרגדיה, מוות של מיליון זו סטטיסטיקה“
סטאלין

”אל תדאג ממה שאנשים חושבים עלייך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם.“
אדלשטיין

”קל יותר להשיא עצה לאחר מאשר לך עצמך“
רבי נחמן מברסלב

”אנשים נרתעים משקט כי למחשבות שלהם יש את הרעש הכי מטריד“
הילה שלג

”שָׁמוּר אוֹתִי מֵאוֹהֲבַי וּמִשּׂוֹנְאַי אֶשָּׁמֵר בְּעַצְמִי“
וולטר

”טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק“
משלי, פרק כ"ז, פסוק י'

”טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל“ קהלת, פרק ד', פסוק י"ג

”כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת“ קהלת, פרק ט', פסוק ד'

”נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא“
משלי, פרק כ"ז, פסוק ג'

”שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה“
משלי, פרק י', פסוק י"ב

”מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ“
שיר השירים, פרק ח', פסוק ז'

”בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש“
מסכת אבות

”מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד“
רבי נחמן מברסלב

מוות

26/03/2018 19:28
נערת הגורל
לפעמים אני חושבת על מוות.

פעם אחת זה היה בחדר 603. זאת הייתה אמורה להיות תחילתה של חופשת הפסח, אבל חויבנו להגיע לשיעורים נוספים בבית הספר. זאת הייתה כיתה רחבה ומוארת, מרבית החובות הרגילות לא התקיימו, חוץ מנוכחות ושמירה על השקט, וכולם עשו כרצונם. התלמידים לבשו מה שהם רוצים והתיישבו עם שולחנות מחוברים לחברים שלהם. המחנכת שלנו נכנסה באמצע אחד השיעורים, בדקה נוכחות ורגע לפני שיצאה הודיעה לנו דבר שלא ציפינו לו. אמא של אחד התלמידים עומדת למות. אותו התלמיד הוא מי שהיה ידיד, חבר טוב בשבילי. הקשר בינינו נותק בנסיבות לא ברורות מבחינתי, וההודעה הזו הייתה הלם בשביל הכיתה. אני כמובן, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לא דיברנו כבר תקופה. באופן אירוני בצורה מרושעת, זה גם היה יום ההולדת שלו. כולם שלחו לו הודעות מזל טוב ונהנו מהעוגה והבלונים שהוא הביא לכיתה. לא נהניתי מכל הסיבות האפשריות. תמיד ידענו שמדובר באם יחידנית למספר ילדים ואישה שחלתה בעברה. מי יודע מה יהיה על הילדים האלה, כשהבוגרות עוד לא סיימו את שנות העשרים והצעירים עוד בבתי הספר. ככה או ככה, מסתבר שהמחלה חזרה וכבר אין דרכי טיפול או מרפא. כמו שהמורה קראה לזה, בשורת איוב. נותר רק לחכות ולצפות לגרוע מכל. זה היה ניסוח עקיף שלא כלל בתוכו את המילים מוות או סרטן, אבל כולנו הכרנו וידענו. הבן שלה היה חבר טוב שלי. לא שכחתי אותו, גם אם הוא שכח. אני לא יודעת מה הוא יודע, אם הוא יודע בכלל שסיפרו לנו על המצב הזה. נפגשנו במקריות פעמיים. לא החלפנו מילה.

בפעמים אחרות זה היה באמצע הלילה. בשעות מאוחרות, כשניסיתי להירדם בלי הצלחה. הייתי מכוסה בשמיכה, הכלב שלי נרדם לידי והטלוויזיה פעלה ושידרה תכנית אירוח או ערוץ אקראי שבחרתי בו. בלילות האלו הייתי חרדה לחיי. לא הייתי בטוחה מה יקרה אם פתאום אני אמות, אם החיים שלי לא יגיעו לאן שאני רוצה להגיע ובעצם בזבזתי הרבה שנים על כלום, הכנה לעתיד שלא יתקיים. לפעמים אני מתארת את עצמי בתורה אישה מבוגרת, שהקימה את המשפחה שרצתה, אבל הזמן שלה כבר הגיעה והיא צריכה למות. אם יהיה לי בעל וילדים שאני אצטרך להיפרד מהם, אם אני אהיה לבד או לצידם. בכל הגילאים ובכל המצבים, אני לא יודעת מה יכול לקרות. אם אני אמות בשקט במיטה מבלי להשים לב, אם אהיה בזירת פיגוע או באסון טבע, אם תפרוץ מלחמה, אם אחלה במחלה חשוכת מרפא, אם אהיה בתאונה קטלנית.
כמובן שנרדמתי והתעוררתי לימים הבאים בסופו של דבר, אבל פה ושם עוד יש לילות כאלה.



עדכון, 3.4.2018
לפני חמישה ימים נשלחה אליי הודעה פתאומית מידיד שלי. ניהלנו שיחה קצרה ומשונה שבסופה התנצלנו והשלמנו, לפחות באופן רשמי. לפני שלושה ימים אמא שלו נפטרה. התוודעתי לזה בזמן שהתארחתי בבית המשפחה המורחבת, שנמצא במרכז הארץ, והתעסקתי בפלאפון. קראתי טקסט ארוך שנכתב על ידי בחורה זרה, שנחתם במילים יהי זכרה ברוך. לא דיברנו מאז. ת.נ.צ.ב.ה.
IM ALedyaThelsefigher writer
edya
27/03/2018 07:17
המחשבות על הסוף באמת מעניינות, אני חושבת שכולם בשלב מסויים חושבים על זה וזה דווקא מה שמניע אותם לקום ולעשות.. כדי שבסוף הם יוכלו לומר שהם מתו אבל עשו משהו טוב בחייהם לאחרים.
כ"כ כואב לשמוע על מות של אדם.. כל אדם יש לו סיפור מדהים ופתאום זה נגדע אבל מצד שני.. זה גלגל החיים..
נערת הגורל
27/03/2018 23:56
אני מניחה שאנשים היו מבזבזים הרבה זמן אם הם לא היו מתים, אבל קשה לי לראות בזה מניע לחיים. אני חייבת להגיד שהסיפור של אותה האישה הוא לא הסיפור הכי יפה ששומעים עליו, אבל זה עדיין נוראי. חבל שגלגל החיים הסתובב מהר כשהיא עוד יחסית צעירה.
IM AL
27/03/2018 23:57
לעצמי או על עצמי אינני חושב כמעט על המוות , אבל כשנתקל בו מרגיש יותר נח היום לדבר על כך להתמודד עם זה בעבר התקשתי.
נערת הגורל
29/03/2018 17:33
עדיף להיות פתוח עם דברים. למרות שהקושי מובן. מה בעצם יש להגיד על זה? קשה לדעת.
Thelse
28/03/2018 01:18
אני חושב שהחיים והמוות מאוד תלויים זה בזה- כמו שהלבן הוא היעדר השחור ושהחושך הוא היעדר האור.
אי אפשר להפריד אותם זה מזה.
יש סיפור על הטבעת של שלמה המלך- שביקש לעצמו טבעת עם משפט שיתאים לו תמיד- יעודד אותו כשהוא עצוב ויחזיר אותו לקרקע ברגעי ה"היי", לבסוף המשפט הנבחר היה "גם זה יחלוף כלא היה".
החיים יחלפו, אבל אם הם לא יהיו דבר חולף- איך נעריך כאן את הדברים הקטנים?
איך ננצל את היום?

המוות מאיים אבל אין חשוב כמוהו בחיים.
כמי שהיה קרוב לשם אני מרשה לעצמי גם להגיד שבעייני, ככל שמתקרבים אליו ככה משלימים איתו יותר, וככה חיים יותר (לא בהיבט של זמן).
IM AL
28/03/2018 21:43
אוי עצוב לי לשמוע שהיית קרובה אליו, סקרן לדעת באיזה אופן , רק אם מרגישה בנח לשתף.
אבל נשמע שאת ממש הפכת זאת לחוויה מתקנת וטוב שכך.
ואהבתי את המובאה שלך על שלמה שלא הכרתי.
נערת הגורל
29/03/2018 17:37
סיפור יפה על המלך שלמה, אני אמנם מבינה איך זה מוריד אותך לקרקע מצד אחד, אבל מצד שני אני מודה שלא הבנתי מה מעודד בזה. ובנוגע למוות, אתה צודק שהמוות והחיים לא נפרדים זה מזה. החשיבות של זה באמת גדולה, אבל זה גם מפחיד. לא יכולה לתאר לעצמי להיות קרובה למוות, אבל אולי ההבנה באמת מאפשרת לך לחיות יותר.
אחת שיודעת
03/04/2018 04:04
זה פוגש אותי הרבה,עיניין המוות והמחשבות עליו..
אומנם לא על עצמי , אלה על הסובבים שלי שאני מפחדת מהכאב שזה יגרום לי אם יקרה להם משהו חלילה.
מבינה אותך. זו הרגשה גם לא נעימה.

לגבי החבר,לא הית רוצה לכתוב לו הודעה
figher writer
12/04/2018 21:16
שותף להרהורים האלה שאת מצליחה להוציא לאור בצורה רהוטה מתוך המחסן האחורי של המיינד , שרוב האנשים בדרכ מנסים לשמור אותו נעול סגור ומסוגר הרמטית . (לא בהצלחה מסחררת לרוב )
בתור בנאדם שהדבר הראשון שהוא זוכר על עצמו - זה הריקוד הצמוד שהיה לי עם מלאך המוות בתאונה כשהייתי ילד קטן (ויש שיגידו גם הניצחון עליו אבל אני לא יודע נפלאות דרכי ההסתברות הסטטיסטית ...) - אני יכול לומר לך שאני דיי "מתכתב "עם כל הנושא ה"כבד" הזה בלי ה"כבדות" .בלי הפחד. יותר מתוך ענין וסקרנות.
אני לא יודע עד כמה המקרה הספציפי שלי השפיע עלי פסיכולוגית- אבל עכשיו כשאני חושב על זה ברצינות בעקבות הפוסט שלך, אולי זאת הסיבה ששיש לי נטיה בלתי מוסברת ללקיחת סיכונים , ולהשתדל לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון ...
מי יודע ..
מעניין
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
נערת הגורל?
זה השם שלי מאז ומתמיד. טוב, לא לגמרי. בתחילת הדרך נקראתי ילדת הגורל. הבלוג הזה אפשר לי לנשוא שם שבחרתי בעצמי, שם קלישאתי ומגוחך ללא שום הסבר, אבל אי אפשר להחליף אותו. לא מבחינתי. אני נערת הגורל, ותמיד אהיה.