עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הגיגים, רגשות, מעשים ושאר קשקושים של נערה מתבגרת. כותבת עוד מילדות, משתמשת בבלוג בתור ארכיון ומקום להתבטא.
חברים
אחת שיודעתedyaIM ALGeminiGod Is A WomanBe Your Own Hero
Lady In BlackDarkEaglemy life-mishelSuzancosmicBFFTigerLily
missteenagerסופרת כוכביםחיים של אחרים- סיפור בהמשכים.סייג'
אנוכי
אישה,
יהודייה,
חילונית,
ישראלית,
צמחונית,
חולמנית,
סקרנית,
פחדנית,
בעלת כלב,
בעל חתולים,
אוהבת אדם,
אוהבת בע"ח,
אוהבת אוכל,
אוהבת ילדים,
אוהבת מוזיקה,
שונאת לפחד,
שונאת מתחים,
שונאת חרקים,
שונאת שקט,
שונאת ריצה,
חובבת הליכה,
חובבת טיולים,
חובבת מסורת,
חובבת היסטוריה,
חובבת דיבורים,
חובבת דיונים,
חובבת כתיבה,
חובבת קריאה,
חובבת ספרים,
חובבת אגדות,
חובבת סרטים,
חובבת עיצוב,
חובבת DC,
חובבת גיבורי על,
חובבת אנימציה,
חובבת אנימה.
משפטים
”Gravitation is not responsible for people falling in love“

”It always seems impossible until It's done“

”אם כולם חושבים אותו הדבר, סימן שמישהו לא חושב כלל“

”חתול שחור שעובר בדרך זה סימן שהחתול בדרך לאנשהו“

”אישה יכולה להסתיר את אהבתה ארבעים שנה, אך את כעסה אפילו לא יום אחד“

”כשאתה מת זה לא כואב לך, אלא לסובבים אותך. כך גם כשאתה טיפש.“

”פתגם אנגלי עתיק אומר - אל תרוץ בראותך צלף, אתה תמות עייף!“

”מוות של אחד זו טרגדיה, מוות של מיליון זו סטטיסטיקה“
סטאלין

”אל תדאג ממה שאנשים חושבים עלייך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם.“
אדלשטיין

”קל יותר להשיא עצה לאחר מאשר לך עצמך“
רבי נחמן מברסלב

”אנשים נרתעים משקט כי למחשבות שלהם יש את הרעש הכי מטריד“
הילה שלג

”שָׁמוּר אוֹתִי מֵאוֹהֲבַי וּמִשּׂוֹנְאַי אֶשָּׁמֵר בְּעַצְמִי“
וולטר

”טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק“
משלי, פרק כ"ז, פסוק י'

”טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל“ קהלת, פרק ד', פסוק י"ג

”כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת“ קהלת, פרק ט', פסוק ד'

”נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא“
משלי, פרק כ"ז, פסוק ג'

”שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה“
משלי, פרק י', פסוק י"ב

”מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ“
שיר השירים, פרק ח', פסוק ז'

”בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש“
מסכת אבות

”מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד“
רבי נחמן מברסלב

הדובי

08/04/2018 00:05
נערת הגורל
הדובי שלי הוחזר.
שלשום, ביום חמישי באמצע הלילה, גיליתי שאבא שלי לקח את הדובי שלי ונתן אותו לאדם אחר. ברגע ששמתי לב התחלתי להיבהל, שאלתי אותו והרוחות התלהטו במהירות. הסתבר שאבא שלי נתן אותו כתרומה לאנשים שבמקרה רצו דובי ופשוט החליף אותו בצעצוע פרוותי קטן של כלב, במחשבה שזה לא יפריע לי. אלא שזה הפריע לי, הוא אמנם אמר בעצבנות שהוא יחזיר את הדובי אבל לא האמנתי לו במיוחד. הוא העלים לי שני צעצועים נוספים בעבר, אבל הייתי ילדה קטנה והוא הצליח לפטור אותי מזה. בכל מקרה, באותו הלילה בכיתי וכעסתי עליו ועל העולם באופן כללי. מיהרתי לפנות ולכתוב, כשהייתי בעצבים ולא עניינו אותי הדאגות הקודמות, רק רציתי את הדובי ההוא.

כשהייתי קטנה, הייתה לי חברה מהרחוב בשם סנדרה. היינו מיודדות במשך שנים, עד שהקשר נותק בנסיבות טבעיות. היא הייתה קטנה ממני בכמה שנים, נמוכה ממני, היה לה עור בהיר במיוחד ושיער שחור קצוץ. היא תמיד הייתה יוצאת עם אמא או סבתא שלה, והסבתא הייתה יוצאת עם הכלב שלהם. זה היה כלב נמוך בגודל בינוני, עם פרווה שחורה ולבנה, היה עליו קולר סגול והוא היה מבוגר ועייף מאוד. היחסים ביני לבין סנדרה היו רעילים, במובן מסוים. אמנם הייתה בינינו ידידות, אבל גם הרבה מתחים ותחרותיות. אני לא יכולה להגיד שבאמת חיבבתי אותה, אבל בדיעבד אני גם לא מחבבת את הילדה שהייתי. למרות החסרונות, גרנו באותה השכונה והיינו יוצאות יחד לרחוב מול הבתים של שתינו. היינו מטפסות על המקלטים, מדברות המון, משחקות בכדור או באופניים וחוזרות מלוכלכות כשהיה כבר חשוך בחוץ. יום אחד, כשכבר היה חשוך, שמתי לב שליד אחד הפחים הגדולים יש דובי פרוותי ומרשים. רציתי אותו לעצמי, אבל ידעתי שאם אני אקח אותו היא תרצה אותו גם כן ויתפתח וויכוח. הרחקתי אותה בכוונה מאזור הפח והמשכנו לשחק כרגיל, עד שווידאתי שהיא הלכה חזרה אל הביתה שלה. עדיין הייתי מוטרדת, אז ניגשתי אל הפח, התבוננתי בדובי, חטפתי אותו והתחלתי לרוץ הביתה. לזכותי ייאמר שלמרות שאף פעם לא הייתי בכושר, הריצה שלי תמיד מהירה במיוחד. אימצתי את הדובי אל החזה ורצתי את הרחוב, כולל המדרגות שהפרידו בין הרחובות ואת המדרגות עד לקומה הרביעית לדירה שהיא הבית שלי. אבא פתח לי את הדלת, והייתי מחובקת עם הדובי ומרוצה. 

הדובי הזה ישב על המדפים בחדר שלי במשך שנים. זה נשמע מטופש, ובטח לא משהו לבכות עליו, אבל אני נקשרת לדברים. מהיום אני יכולה להגיד שהתקופה אז, כשהייתי ילדה קטנה בבית הספר היסודי שהתרוצצה ברחוב, הייתה טובה. הרבה דברים נראו לי רעים כילדה, אבל בעצם היה לי טוב יותר, בהרבה מובנים. הילדות שלי לא הייתה פשוטה, אני לא יכולה להעמיד פנים שכן. סבלתי ואני עדיין סובלת, אני גוררת איתי הרבה מטענים מהעבר. אבל יש לזה צדדים חיוביים ושליליים. בכל מקרה, בחזרה לדובי ולהווה.  ביום שישי הייתי מדוכדכת. לא קמתי מהמיטה, לא הגפתי את התריסים, אכלתי מעט ונתתי לאבא שלי לטייל עם הכלב. אין לי מה להגיד, זה היה יום רע שבו הייתי מדוכדכת. הדובי היה גורם מרכזי, למרות שהיו עוד דברים. אני מתביישת בזה בתוך עצמי, הרי זה רק דובי, אבל אין מה לעשות. בשישי בערב אבא שלי חזר מאירוע, ובתוך שקית היה הדובי שלי. חיבקתי ונישקתי והודיתי לו, וכמובן שהצלחתי לישון בשקט. אני אוהבת את הדובי, ואת אבא.

IM ALedyafigher writer
IM AL
08/04/2018 01:05
שובו של הדובי חחחח
שמח שהוא הוחזר ובלי ציניות כל כך מבין את האושר שלך על חזרתו.
זה הדובי שבתמונה?
נערת הגורל
08/04/2018 15:18
תודה רבה, אני שמחה על ההשתתפות בשמחה! גם כי זה משמח בפני עצמו וגם כי משום מה הרבה אנשים התנדפו או שפשוט היו עסוקים מכדי לכתוב. ולא, בתמונה זה לא הדובי שלי, למרות שיש דמיון, רק ששלי גדול יותר ובצבע כהה יותר. אולי אצלם בהזדמנות.
God Is A Woman
09/04/2018 06:16
את משחזרת חוויות מהעבר ונדמה שנכתבו ברגע שקרו..בא לי גם לנסות:
ביומולדת של גיל 3, אמא לקחה אותי לחנות צעצועים, אמרה לי לבחור אחד. "מלך האריות" בדיוק יצא ואמא שלי קנתה את הקלטת, אני ואחיי היינו מכורים לסרט וצופים בו בלופים. אני זוכר את המדפים בחנות כמו גורדי שחקים והכי למעלה נח לו דובי של אריה. בנוסף לאחי הגדול היו 2 בובות של טיגרסים והרי אריה יותר חזק מטיגרסים.. זה היה מספיק סיבות לבחור באריה בלי היסוסים. עד היום הוא איתי.. על המיטה בדירת הרווקים ההיפסטית התל אביבית שלי חח

יש מצב שזה הזיכרון הראשון שלי.....
יש מצב שהזכרת לי הרגע את הזיכרון הראשון שלי ||:
נערת הגורל
09/04/2018 21:40
איזה יופי. מסתבר שלעוד הרבה אנשים יש מן פריט מהעבר שכזה. הזיכרון נשמע כיפי, וואו מלך האריות זה כבר סרט ישן. בכל מקרה, אם השארת את האריה עד עצם היום הזה, אני מניחה שזה טוב שהצלחת להיזכר ואני שמחה שעזרתי ;)
edya
09/04/2018 12:17
גם לי הייתה בובה שמאד מאד אהבתי! בניגוד אלייך, ההורים שלי עבדו עליי פסיכולוגית שאני צריכה למסור את הבובה לגן ילדים.. מפה לשם מאז לא ראיתי את הבובה האהובה עליי :(
נערת הגורל
09/04/2018 21:44
אוי, מה נסגר עם ההורים וההכרח שלהם לתת צעצועים? לפעמים פשוט נקשרים אליהם. חבל :(
edya
09/04/2018 23:53
מניחה שזה מתוך הכוונה שהם רוצים שהילד יתבגר....
אנערף :/
God Is A Woman
10/04/2018 00:25
חכי ונראה מה אנו נעשה עם ילדנו
אחת שיודעת
10/04/2018 08:30
איך אני שמחה לשמוע שהוא החזיר לך אותו!
בכללי אני לא חושבת שהוא יכולצלקחת לך דברים מהחדר בלי לשאול ואת צריכה לדבר איתו על זה.
אבל עשית לי משהו עם הסיפור שלך על החברה , הזכרת לי נשכחות עם חברה שגם היתה לי שהיינו קטנות...
יש דברים שלא שוכחים
נערת הגורל
11/04/2018 00:20
טוב לשמוע ששמחים בשמחתי! הבהרתי לו את הנושא, מה גם שאחרי הצרות שעשיתי לו אני בספק שזה יקרה שוב. אני רואה שאנשים פה נזכרים בדברים מהעבר, כולל אותך.. טוב לשמוע. יש דברים מהילדות שבאמת אי אפשר לשכוח.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
נערת הגורל?
זה השם שלי מאז ומתמיד. טוב, לא לגמרי. בתחילת הדרך נקראתי ילדת הגורל. הבלוג הזה אפשר לי לנשוא שם שבחרתי בעצמי, שם קלישאתי ומגוחך ללא שום הסבר, אבל אי אפשר להחליף אותו. לא מבחינתי. אני נערת הגורל, ותמיד אהיה.