עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הגיגים, רגשות, מעשים ושאר קשקושים של נערה מתבגרת. כותבת עוד מילדות, משתמשת בבלוג בתור ארכיון ומקום להתבטא.
חברים
אחת שיודעתedyaIM ALGeminiGod Is A WomanBe Your Own Hero
Lady In BlackDarkEaglemy life-mishelSuzancosmicBFFTigerLily
missteenagerסופרת כוכביםחיים של אחרים- סיפור בהמשכים.סייג'
אנוכי
אישה,
יהודייה,
חילונית,
ישראלית,
צמחונית,
חולמנית,
סקרנית,
פחדנית,
בעלת כלב,
בעל חתולים,
אוהבת אדם,
אוהבת בע"ח,
אוהבת אוכל,
אוהבת ילדים,
אוהבת מוזיקה,
שונאת לפחד,
שונאת מתחים,
שונאת חרקים,
שונאת שקט,
שונאת ריצה,
חובבת הליכה,
חובבת טיולים,
חובבת מסורת,
חובבת היסטוריה,
חובבת דיבורים,
חובבת דיונים,
חובבת כתיבה,
חובבת קריאה,
חובבת ספרים,
חובבת אגדות,
חובבת סרטים,
חובבת עיצוב,
חובבת DC,
חובבת גיבורי על,
חובבת אנימציה,
חובבת אנימה.
משפטים
”Gravitation is not responsible for people falling in love“

”It always seems impossible until It's done“

”אם כולם חושבים אותו הדבר, סימן שמישהו לא חושב כלל“

”חתול שחור שעובר בדרך זה סימן שהחתול בדרך לאנשהו“

”אישה יכולה להסתיר את אהבתה ארבעים שנה, אך את כעסה אפילו לא יום אחד“

”כשאתה מת זה לא כואב לך, אלא לסובבים אותך. כך גם כשאתה טיפש.“

”פתגם אנגלי עתיק אומר - אל תרוץ בראותך צלף, אתה תמות עייף!“

”מוות של אחד זו טרגדיה, מוות של מיליון זו סטטיסטיקה“
סטאלין

”אל תדאג ממה שאנשים חושבים עלייך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם.“
אדלשטיין

”קל יותר להשיא עצה לאחר מאשר לך עצמך“
רבי נחמן מברסלב

”אנשים נרתעים משקט כי למחשבות שלהם יש את הרעש הכי מטריד“
הילה שלג

”שָׁמוּר אוֹתִי מֵאוֹהֲבַי וּמִשּׂוֹנְאַי אֶשָּׁמֵר בְּעַצְמִי“
וולטר

”טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק“
משלי, פרק כ"ז, פסוק י'

”טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל“ קהלת, פרק ד', פסוק י"ג

”כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת“ קהלת, פרק ט', פסוק ד'

”נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא“
משלי, פרק כ"ז, פסוק ג'

”שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה“
משלי, פרק י', פסוק י"ב

”מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ“
שיר השירים, פרק ח', פסוק ז'

”בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש“
מסכת אבות

”מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד“
רבי נחמן מברסלב

יזכור

12/04/2018 22:12
נערת הגורל
אחרי כל מני דברים, בין היתר המסע לפולין שמתקרב וטקס יום השואה שבו התבקשתי להדליק נר לכבוד ניצול שואה מהמשפחה, גיליתי שהיו ניצולי שואה במשפחה שלי. אני מרגישה מחויבת לספר את הסיפור, משתי סיבות. קודם כול, כי היום התוודעתי לכל הסיפור בשלמותו. בנוסף לזה, אני רוצה לרשום את זה כדי שזה יהיה מתועד ואני אוכל להיזכר בזה, וגם כי זה המקום הכי נגיש ומהיר לעשות את זה. הסיבה האחרונה היא שהבלוג הכל כך חשוב בשבילי נראה לי מקום ראוי מספיק בשביל לכתוב את כולו. אז לפני שאתחיל לספר את הסיפור, כדאי לעשות היכרות קצרה עם העץ המשפחתי.

שרה ובני היו זוג נשוי. הם הביאו לעולם שני ילדים, בן ובת, שענו לשמות שמעון וציפורה. 
ציפורה התחתנה עם בחור בשם דוד, והם הביאו לעולם שלושה ילדים: עידית, רונן ועופר.
רונן הביא לעולם בת אחת. זאת אני.

שרה נוימן, יהודייה ממוצא פולני. נולדה בעיר וורשה שבפולין, והייתה ילדה בגיל 9 בפרוץ מלחמת העולם השנייה. בעקבות הנסיבות, בין היתר השמועות שהסתובבו על ליל הבדולח ואירועים אנטישמיים אחרים, המשפחה פוזרה ושרה נותרה לבדה. כילדה קטנה, שרה הסתובבה ברחובות פולין. היא נראתה "ארית" - בלונדינית כחולת עיניים, ואף אחד לא העלה על דעתו שמדובר ביהודייה. האנשים חשבו שהיא סתם מסתובבת ברחובות, או שהיא חסרת בית רגילה. במשך כמה שנים היא הסתובבה ברחובות, חיפשה אוכל בחיטוט בפחי הזבל והתהלכה יחפה במינוס עשרים מעלות במהלך החורף הפולני. לאחר השנים הללו, עדיין במהלך המלחמה, איכרים פולנים החליטו  ”לאמץ“ אותה. מאחר והיה ניתן לגלות שהיא לא בת משפחתם, הם הסתירו אותה בתוך חור באדמה. במהלך שנות המלחמה, בשלב מסוים האוכל היה יקר יותר מסיגריות, ולכן שרה התחילה לעשן בסביבות גיל 9-12. בסוף המלחמה, שרה עלתה לארץ-ישראל, שם פגשה את בני, מי שיהיה בעלה ואבי ילדיה בעתיד. בנוסף לכך, בארץ התרחש איחוד משפחות, שהתבצע באמצעות לוחות ועליהם שמותיהם של אנשים ושמות משפחה. שרה התאחדה עם אביה וסבה, שרק הם שרדו. יתר המשפחה, בין היתר שני אחיה, נספו בשואה בנסיבות לא ידועות. בשלב מסוים, כשאבא שלי היה ילד, הוא הגיע לבית סבא וסבתא מדי חופשת קיץ, מה גם שהם היו עושים הרבה שמרטפות על האחים. במקרה, אבא שלי הגיע לבדו לבית שלהם ביום השואה. הוא סיפר לי שהיא לא נהגה לדבר על התקופה ההיא, אבל באותו היום היא התחילה איתו שיחה ואמרה לו: ”אתה יודע, היום הזה קשה לי במיוחד“, ומשם סיפרה לו את מרבית הסיפור שלה. אבא סיפר שהיא הייתה אישה אופטימית שאהבה לצאת, להיות עם הנכדים, לטייל וללכת לים. היא נפטרה ב-1995 מסרטן ריאות, כשהייתה בת 80. האיכרים הפולניים נותרו אלמוניים ואיננו יודעים את זהותם, אבל מבחינתנו הם חסידי אומות העולם.

בני, או בשמו הפולני בנייק, נולד גם כן כיהודי בפולין. הוא גם כן שמע שמועות וחשש מהאירועים שהתרחשו, ולכן החליט לעקור מפולין ועבר לרוסיה, שם הרוסים חיו יותר טוב. הוא הצטרף אל שורות הצבא הרוסי ונלחם בנאצים, שם במהלך הלחימה גם נפצע ברגלו. לאחר מכן, עלה לארץ-ישראל וגילה שמשפחתו כולה נספתה בשואה, ללא ניצול, אפילו אחד, מלבדו. בישראל הוא הכיר את שרה, כשהיה ביניהם הפרש גילאים של כמה שנים, אבל כשהתבגרו הם התחתנו ועברו דירה. באחת הדירות, הם גילו שהשכן שלהם הוא אדם שבני מכיר. במקרה הזה יש שתי גרסאות: הגרסה של שרה אשתו, שסיפרה אותה לאבא שלי כשהיה ילד, והגרסה של שמעון בנו שסיפר אותה היום. שרה טענה שמדובר באדם שלחם לצידו בצבא הרוסי, ושמעון טען שמדובר בחבר ילדות שהכיר מפולין. איננו יכולים לאשר או להפריך אף אחת מהגרסאות, מאחר ושניהם כבר נפטרו. בכל מקרה, מדובר ביהודי שעלה לישראל גם כן והיה מכר קרוב של בני. הם נותרו חברים במשך השנים ביחסי שכנות טובים, והוא אף ביקר את בית המשפחה לעתים קרובות. בכל מקרה, כשבני הכיר את שרה הם היו במצב כלכלי קשה, וזאת הייתה הדאגה העיקרית שלו. במשך השנים בני עבד במפעל מפורסם כלשהו, ולאחר מכן עבד כסנדלר - ”מקצוע יהודי“, אבא שלי צחק - ותיקן נעליים ונעלי ספורט. אחרי זה הוא עבר לעבוד בסלילת כבישים. העבודה הייתה מכובדת והוא עזר בסלילת כבישים מרכזיים, ואבא סיפר שבני נהג להתגאות בכך שהוא בנה את הכבישים הגדולים בישראל. הוא נפטר גם כן ב-1995, רק כמה שבועות אחרי פטירתה של אשתו שרה.

ועכשיו לשמעון, הבן שלהם. אין הרבה מה לספר עליו, מלבד שהוא אחיה של סבתי, דור שני לניצולי שואה, והוא היחיד שחי עד היום, כי גם הוריו וגם אחותו כבר נפטרו. אבל יש עליו סיפור יפה. בהתחלה שמעון היה רווק לתקופה ארוכה, ואבא שלי אמר לו דבר כזה:  ”אם תישאר בלי ילדים כל חייך, אני אשנה את שם המשפחה שלי לשם נוימן“. זה לא קרה בסופו של דבר, כי שמעון עדיין חי, וגם כי הוא הביא לעולם חמישה ילדים. בכל מקרה, זה יפה בעיניי. 

figher writerGod Is A WomanLaCroiX GauloisesedyaIM AL
figher writer
12/04/2018 23:30
סיפור שורשים מקסים מרתק ומרגש !

מאוד ריגש אותי לקרוא . ולא משנה כמה סיפורי שואה שמעתי בחיי תמיד אני מוצא את עצמי נפעם כל פעם מחדש מהעוצמה המהדהדת שיש בסיפורים האלה .

מצדיע לך שמצאת את האומץ ואת הבמה הנכונה בכדי להוציא לאור את הסיפור המשפחתי האישי של משפחתך !
ונכון חלק גדול מניצולי השואה שמרו בפנים את הסיפור האישי שלהם בארון והצניעו אותו -בשביל לשמור על השפיות ובשביל העתיד והמשפחה . וזה נהדר בעיניי שאת כדור רביעי מעלה את הסיפור האישי כדי שנדע ונזכור ולעולם לא נשכח !

אמנם הניצולים הנושאים את החוויות והזיכרונות בגוף ראשון הולכים ומתמעטים - אבל הזיכרונות והסיפורים שלהם ישארו איתנו לדורות

אגב..אם איי פעם מתישהו בעתיד תרצי לסגור את המעגל וליצור קשר עם צאצאי משפחת האיכרים ( מגיע להם להיות חסידי אומות העולם ) . היום בעידן האינטרנט זה קל מאיי פעם .
נערת הגורל
13/04/2018 00:35
בהחלט לזכור, ולעולם לא לשכוח.
אבא שלי באמת ציין ששניהם, אבל במיוחד שרה, ניסו לשמור על שפיות, גם של עצמם וגם של הילדים. אבל בסופו של דבר זה ראוי לזיכרון ולהעברה לדורות הבאים, אז אני שמחה שהיא הסכימה לספר.

בנוגע לחסידי אומות העולם, הייתי מאוד רוצה למצוא את האיכרים או את המשפחה ולתת להם את התואר, חשבתי על זה גם אני בהתחלה, אבל אין לי הרבה מידע עליהם בעצם. אנחנו יודעים בוודאות שהם היו איכרים, לא יהודיים שהתגוררו בפולין. כנראה שמדובר בזוג, ורוב הסיכויים שהם חיו בוורשה או לפחות באזור של וורשה כי לא סביר שילדה קטנה וענייה תלך למרחקים גדולים. אני רוצה לנסות ולשאול את שמעון ישירות, אבל אם הוא גם לא יודע זה כל המידע שיש לי. אם היו לי או שאצליח להשיג שמות, אני אנסה לחפש.
God Is A Woman
13/04/2018 04:50
תודה ששיתפת
נערת הגורל
20/04/2018 22:48
אין על מה, זאת חובתי.
LaCroiX Gauloises
13/04/2018 21:17
יהי זכרם ברוך.
נערת הגורל
20/04/2018 22:49
אמן.
IM AL
17/04/2018 00:34
רק כעת קראתי , כל פעם כשאני קורא או שומע את הסיפורים "משם" שואל את עצמי איך הייתה לשורדים היכולת הזו להתאושש ולחזור לחיים.
נערת הגורל
20/04/2018 22:48
למיטב ידיעתי היא הייתה אישה שמחה ואופטימית, אמנם נשמע משונה בשביל ניצולה, אבל אבא שלי בטוח שזאת הסיבה שהיא שרדה והצליחה לבנות חיים. באמת צריך הרבה כוחות נפשיים בשביל זה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
נערת הגורל?
זה השם שלי מאז ומתמיד. טוב, לא לגמרי. בתחילת הדרך נקראתי ילדת הגורל. הבלוג הזה אפשר לי לנשוא שם שבחרתי בעצמי, שם קלישאתי ומגוחך ללא שום הסבר, אבל אי אפשר להחליף אותו. לא מבחינתי. אני נערת הגורל, ותמיד אהיה.