היום בבריכה, פגשתי ילדה בשם תאיר, בסוף היא מתברר מהבית-ספר שלי. אני, היא ואחיה הקטן השתללנו כול-כך שאני מתה מעייפות. וגם שיחקתי עם אבא שלי מסירות במים עמוקים. קשה, אבל כיף. כול השאר זה סתם בלה-בלה-בלה :P
נכון שיש את הסוג הטוב, להנות, להתפרק. אבל יש גם את הרע. וממנו אני קצת מפחדת. או יותר נכון חוששת.
כלומר, הלחץ של הבית-ספר ושיעורי-הבית הארורים האלה! מה זה?! למה?! אני מ-ת-ח-ר-פ-נ-ת!
ובכלל, אני שונאת את ההשתוללות הזאת בשכל שלי. איך אפשר לחיות אם זה?
לפחות מחר יש לי חוג ראשון, ועוד רכיבה! אני מקווה שזה גם יעזור לי להשכיח קצת.
ביי ><
;){kind=link}