ולמרות שלצמד שלי (אנחנו שלישיית חברות-הכי-טובות) יש חבר-חבר, לי אין לי.
אבל באמצע חזרות להצגת-פורים אני קולטת שהתאהבתי בו. לא יודעת, ככה פתאום אני מגלה.
בזמן שהוא בסביבה, אני פשוט לא אני. אני מפחדת לזוז מהמקום ולעשות מעצמי מטומטמת מוחלטת. אוף, כששמעתי שהוא הולך ליומיים חופשה, היום ומחר, כמעט התעלפתי משמחה שאני לא אפחד לעשות בושות, בעיקר כשגיליתי שהשמלה נקרעה במותניים, והתפרים לא יפים במיוחד.
אבל אם אתם שואלים את עצמכם למה הכותרת כוללת גם "היי", אז התשובה היא באמת, סתם שלום ידידותי שכולם מקבלים. כמעט כולם. כן כן, אני מבינה כמה הוא התרגש/היה לחוץ לקראת ההצגה, כי היה לו תפקיד חשוב, אבל באמת שכשהוא עבר ולא אמר לי סתם "שלום" כמעט התחלתי לבכות.
אוף.















