הייתי חייבת להתחיל עם זה. אולי קצת קיטשי, אבל.....
בכול מקרה, סליחה על המראה הדכאוני של הבלוג, אבל הרקע הרגיל נראה לי מזלזל. אז עד מחר הכול יישאר ככה.
היום ראיתי את הסרט "הנער בפיג'מת הפסים" ובסוף כמעט והתחלתי לבכות. אני אספר לכם, שהסוף נגמר בכך שהילד הגרמני שהתחבר עם ילד יהודי במחנה-השמדה, מתלבש כמוהו ונכנס למחנה. שתיהם יחד מתים כשהם מחזיקים ידיים בתאי-הגזים. בכלל, קראתי על כול הדברים שעש ליהודים, ו.. אין לי מילים, לא, פשוט אין שום דבר לא יתאר את הזוועות האלה.
הלוואי שהיה אפשר להחזיר את כולם לחיים.
אז עד להמצאת מכונת-זמן,, וגם אחרי זה, תנו כבוד לניצולי שואה :(
');){kind=link}