למען האמת, אני לא מאשימה אותן, אבל גם לא אותי. אבל באמת, כשיש לי רק חברה אחת, איך אפשר לא להיות עלוקה?
אבל אני לא חלשה, שלא תטעו.
הגעתי למסקנה שפשוט.. לא גדלתי. פשוט נשארתי הילדה שמשנה מצב רוח בשניות. גם היום זה ככה, והיום אני עומדת על שלי ולא רוצה להחליף את האופי שלי. אבל כן יש לי מסקנה אחת. זה רק אני, אני ועצמי. הילדה שמשתקפת במראה היא לא בודדה. יש לה את עצמה. זאת שם במראה, התחזקה. לא לימדו אותה. פשוט לא. היא חינכה את עצמה, הגורל שלה, האופי, הלימודים, הכול בידיים שלה.
ובחרתי נכון. אחרי שנים של סבל שלא נראה מבחוץ מעולם, אחרי אכזבות, אני יודעת. אני יודעת שזה אני ועצמי. אם אני מסתכלת במראה אני רואה אותי. אותי, ועוד המון המון דמויות מאחור. כול אלא שעזרו לי במשך השנים. האכזבות שחיזקו אותי, החברות שהיו וגם אלא שיש עכשיו שנותנות לי לבכות על הכתף שלהן.
אז כן, שיניתי את השם מ"ילדת הגורל". כי אני בטוחה לגמרי שחינכתי את עצמי בתוצאה הטובה ביותר שאני יכולה לרצות.
;){kind=link}