פרק ראשון | הילד עם השערות האדומות
"אן!" אני שומעת קול צעקה. אני נבהלת ועולה מעל למים, ובין רגע אני וירדן מתנגשות בראש ואני נופלת לאחור וצפה במים. לא הייתי רגילה לכך שירדן מתעוררת לצלול ולשחות איתי בזריחה, אבל סוף סוף נגמרה שנת הלימודים. "בא לך להשתזף?" היא שואלת בקול המתלהב הרגיל שלה. נעמדתי ונאנחתי, אבל לא היה טעם להתנגד, אחרת הייתי מקבלת מקלחת קרה, ולא מהים.
כרגיל, אני מוצאת את עצמי שוכבת על המגבת הארוכה בצבע ורוד-לבן של ירדן לצידה. לפתע נזרק לעברנו כדור קטן ושחור ודפק לנו מכה בדיוק במצח. ירדן איבדה את השלווה, וכרגיל הפכה להיות זקנה וצעקה "אולי תיזהרו?!" ונופפה בכדור, כשהיא מאיימת למחוץ אותו באחיזת-המוות. הבטנו מסביבנו לראות מי הדביל, ולא מצאנו אף אחד.
"תחזירו לי!" שמענו פתאום קול צעקה של ילד קטן שעמד מולנו. היה לו שיער אדום ועור חיוור. הוא חטף מידה של ירדן את הכדור, והוא התחיל לרוץ. קמתי ואחרי ירדן, והתחלנו לרוץ, כשרגליו הרצות של הילד מתיזות עלינו חול וענני אבק. לבסוף הגענו לפינה ליד הסלע הגדול שבו התמתחתי, ואנחנו רואות את סער, כידו האחת מצמידה ומחבקת מהצד את הילד האדום.
"גיא, מה אתה עושה?" הוא פלט צעקה והביט בנו. "הן גנבו לי את הכדור!" הוא אמר בקול נחוש.
"לפני שאתם ממשיכים בשיחה המרתקת שלכם, אולי תגיד לנו מי זה?" אמרתי לסער. הוא הביט בי במבט ארסי, אבל ירדן נעצה בו מבט מאיים. קרב המבטים ביננו לבינו היה רגיל לגמרי, מאחר ששנינו לא התלהבנו ממנו. גיא הקטן בעל השערות האדומות ניסה לדחוף אותי ללכת, אבל ללא הצלחה. הוא היה רק בן שבע. פנינו לדרכינו, אבל הפניתי את ראשי, וסער המשיך לנעוץ בי מבט ארסי.
--חפירות--
אוקיי, זה הפרק הכי טוב שהצלחתי להוציא. אני מקווה שהבא ישתפר >< מה דעתכם?
;){kind=link}