לפעמים אני שואלת את עצמי, למה קשה כול כך להשתנות.
מה הבעיה להפסיק להיות רק בטלפון, להפסיק להיות שטחי, להפוך ל.. חבר?
ולמרות זאת, אני לא מבינה למה צריך בכלל להשתנות.
אין שום סיכוי שאדם הוא כזה שטחי, כזה משעמם.
אל תתווכחו איתי.
חברות זה משהו שתדע רק אחרי ריב.
שלא יפגע בך, גם בכעס. שיתחשב, גם במצב הכי טיפשי.
אני יודעת, אסור לי לבוא בטענות.
הרי אני לא מוכנה להשתנות בשביל אף אחד.
אבל מה שמפריע באמת, זה חוסר האמון הזה.
תנו את המילה שלכם, ותחזירו באותו מטבע למילה של אחרים.
היי, עולם, אתה מקבל אותי?
אני יודעת, בשישי-שבת אני לא כאן עד מוצ"ש. אני לא שומרת, פשוט אני במחשב
של אבא שלי, והבלוג מקולקל אצלו. שבת שלום!
;){kind=link}