הכתיבה שאני חייבת

אני מכננת את הכתיבה שלי שעה לפני או כמה דקות לפני :)

לפעמים אני כותבת בפוסט את זה שאין לי מה לכתוב ובאמצע עולה לי רעיון לראש.
תאמיני או לא, אבל זה עוזר.

אני רוצה להגיד לך משהו שהוא לא קשור לפוסט כי לפוסט כבר הגבתי(למעלה זה התגובה שלי-K).
אז יש לי בקשה, אם את יכולה לעזור לנו "למשוך" עוד מצביעים לתחרות? אם את יכולה כמובן, אם לא זה בסדר.

אני מכירה את ההרגשה הזאת,, ויש לי כמה עצות - ללכת לטיול קטן, לצייר משהו, לעשות איזושהי מטלה משעממת (תתפלאי, אבל זה ממש מעורר את היצירתיות). יש לי גם עוד רעיון - אולי אנחנו יכולות לעזור להשראה שלך להתעורר, אבל את חייבת להסכים להתחייב לכתוב את, אפילו אם ממש אין לך חשק, כי רק ככה תצליחי לפרוץ את מחסום הכתיבה. טוב, אז ככה זה הולך- מישהי מאיתנו נותנת לך דמות, מקום ומשפט פתיחה (או קטע פתיחה, תלוי עד כמה החסימה שלך חמורה
D-:). ברגע שהמישהי הזאת מסיימת את הקטע, את ממשיכה אותו. המטרה שלנו היא לכתוב משהו שיגרה את הדמיון שלך, והמטרה שלך היא - טוב, פשוט להתגבר על הריקנות ולכתוב.
רוצה? גם אם כן וגם אם לא - בהצלחה(-:

מחסום כתיבה זה דבר שקורה לאנשים כותבים, וגורם לעוגמת נפש לא קטנה. אבל אי אפשר ללכת עם הראש בקיר כדי להאיץ את התהליך. לפעמים הנפש כאילו עייפה, ולפעמים פשוט "מתייבשת הבאר".אז אפשר לצאת למין פסק זמן, או אפילו לכתוב על ההרגשה שעוברת עלייך. זה יחזור אלייך כי כתיבה זה כמו חמצן.

מחסום הכתיבה הוא משהו שעובר עליי כל חיי בערך.
אנחנו כותבים בשביל לנשום, כותבים בשביל לחיות, כותבים כי זה בנשמותינו, בחיינו, קטע בלתי נפרד. כל נשימה, כל פסיק והברה ממלאים באותה תחושת עיקצוץ מוכרת. והמחסום, שפתאום מוצב ללא כל אזהרה, כל כך מתסכל ומייאש שקשה לראות עוד עתיד שצפוי לכתיבה.
אני מקווה שתצליחי לשבור אותו, אף על פי שמניסיון זה מצריך תקופה כלשהי להתרחק, להיעלם, להסתתר ולהמתין שוב לעיקצוץ המוכר, לצורך לפרוק את המילים על הדף.
עדכני אותי בהמשך.