מנפצת הכול |
|
אם הייתי יכולה הייתי מנפצת את המראה, או כול דבר שביכולתי לנפץ, לרסיסים. שתתנפץ להם בפרצוף, לעזאזל. אבל בנתיים, אני סה"כ תוקעת מבטים זועמים בדלת הצבועה בצבע אפרסק שבשירותים, להוציא עליה תסכול. לא שזה מוציא. והסיבה, אוכל. כן, אני מתעבת אוכל. אל תעשו לי רגשות אשם, ואת אימי, לא אמורה להחמיר את המצב. אינני מקרקרת מרעב, שתהיה אך ורק קערת הקורנפלקס בבוקר. לנפץ, לנפץ, לנפץ, שישאר הכול מסביבי, כול יקומי, ערימת רסיסים חדשים כתער, שבה אהיה לבדי. |
|
|
|
|
 | תנפצי הכל פה בבלוג תוציאי את הזעם פה ולא נורא 3: |
|
|
 | אחותי במצב דומה כשלך. היא אוכלת רק דברים מסויימים: קורנפלקס, מילקי, פנקיק עם ממרח שוקולד נוטלה, גלידה ועוד חטיפים, עוגת שוקולד ועוגיות. כן, מוזר לגמרי. זה הדברים שהיא אוכלת בלי שיחריכו אותה מלא זמן. פעם בכמה זמן היא אוכלת מרק אבל מוציאה ממנו את הירקות. ירקות ופירות לא אוכלת אף פעם. אני לעומתה בכלל לא ככה. אין מה לעשות. את צריכה לאכול קצת בבקר, קצת בצהריים וקצת בערב. אבל תתחילי כך שאת אוכלת רק בבקר ובערב ובצהריים תוכלי רק כשאת ממש רעבה. בקיצור, תוכלי רק פעמיים ביום במקום שלוש. פעם אחת זה לא טוב. בבקשה, זה בשבילך. את אמורה לנסות ואני בטוחה שתצליחי :).(K) |
|
 | היא בול אני. אותה בעיה, אפילו ברשימה יש דברים שלא. סופר-ספציפית. רק, שאותי אי אפשר להכריח. וזאת הבעיה, שבשאר. הארוחות, מלבד הבוקר, יש את "כול השאר". |
|
| אותה אפשר להכריח אם מבטיחים לה משהו כמו בובה(היא בת 6).(K) |
|
 | רגש רציני בחיים שלנו, למי אין בעיות?לכולם. מבינה שאת כועסת, תנסי להירגע ולהוציא ממך את הדברים הטובים שנותנים לך רצון לא לשקוע בדיכאון. תחשבי טוב. אופטימיות, כן, אופטימיות. אני יודעת שזה שדווקא אני אומרת אופטימיות זה מפתיע(למי שלא יודע פסימיות זה שמי האמצעי), אני יודעת שעכשיו קשה לחשוב חיובי, תזכרי שמתישהו זה יעבור. הרצון הזה להרוס, הכעס... תמיד יעבור. |
|
| אגב, אם את לא ראית עדיין תיכנסי לפוסט שלי thank you all אני בדרך כלל לא מבקשת מאנשים להיכנס לפוסטים שלי אבל בפוסט הזה דווקא כן. את מוזכרת בו:) מקווה שזה ירגיע אותך וישמח אותך יותר |
|
| תודה על הפוסט, הוא מעודד. ומצחיק, שמי האמצעי הוא אופטימיות. אבל מאז ומעולם זאת נקודה בעייתית. אבל כן, הכעס יעבור... תודה :) |
|
 | בה לך לצרוח, תצרחי. בה לך לשבור משהו? תשברי. גיליתי בדרך הקשה שככה זה בחיים - אתה לא מוציא, אתה מת מבפנים. ואני שונאת את ההרגשה של הדחיקה יותר מכל דבר אחר. ברוכה הבאה ידידתי למחנה. בתור אחת שאוהבת לאכול, הקיץ הופך אותי לאנורקסית. תני כיף. לא רגע, אנחנו אמורות להיות מתוסכלות. <מבט זועף> |
|
| כן, ככה זה. אז תיאלצו לקבל כיף בכול מקרה. וכותבים 'בא', לא 'בה'. יש! תיקנתי את בייג'ין-כתיבה-מופלאה! אה, רגע, < מבט זועף > |
|
|
| תוציאי זעם....תקחי משהו שאת לא צריכה,תחשבי שזה מישהו שעה לך רע ותשברי את זה לחתיכות...לי זה עוזר..תשתפי אותנו במה שקורה,אולי את תרגעי טיפה.. מקווה שעזרתי |
|
| את בול כמוני... אני אוכלת אך ורק מאכלים מסויימים... מתעבת פירות וירקות, משום מה, ואף סושי אינו נכלל בין מאכלי האהובים... היי אופטימית, ונסי להפתח למאכלים חדשים(מצחיק, כי כך איני פועלת כלל וכלל...♥) |
|
;){kind=link}