מהסרטים |
|
כשאני רואה סרט, וכשאני מתבוננת בבלוגים, כאן ובמקומות כאלה ואחרים, אני רואה אותו דבר. סרט.
אז כן, איירבנדר : כשף האוויר האחרון, שראיתי אתמול, לא ממש מתאים במקרה הזה, אבל אתם מבינים למה הכוונה -,-
לכולם יש את החוויות, את הרגשות, את הטרגדיות, את כול דבר אחר, שהוא שלהם.
ואני... יושבת לי בבית. כלום. שום דבר. חברים, אין. חוגים, אין. חוויות, אין. רגש, אין.
אני בעצמי לא מבינה איך זה שאין בי רגש, אבל זה נכון. מלבד הזעם.
הזעם על החיים, שנותנים לי להישאר קליפה, בעוד לאחרים יש רגש. יש משהו.
אני כבר אשכח איך מחייכים. לא מרוצה מכלום, משתעממת.
רק רצון לנפץ הכול, לשבת בתוך ערמת זכוכיות שבירות חדות כתער, שהן העולם.
מה שנשאר ממנו, אם זה היה בשליטתי.
את מי הייתי משאירה... את סייג'. ואת כול ידידיי כאן בבלוג
(ואת טייגר-לילי, שאין ביננו קשר בנתיים). ואת החיות, כמובן.
|
|
|
|
|
 | כשאני קוראת פוסטים אני מדמיינת איך כל מי שמצויין שם נראה. כמו בספר, כשמדמניים. אני מרגישה שהכל זה סיפור ואני נשאבתי לתוכו כאילו היה זה חלום.(K) |
|
 | כן תאמת היא צודקת אני מדמיינת לנגיד איך נראית את ואת ממש יפה בדמיון שלי |
|
|
 | אצלי זה בעייתי, המוח עובד אך ורק כשהגוף פועל. הולך, רץ, משהו. אבל תכלס, הכי כיף לדמיין ספרים. גם אני מניחה שאת יפה.. אבל לא לזה נועדו התגובות -,- |
|
| תודה. אני יודעת שלזה לא נועדו התגובות. אני לא הגבתי מי יפה ומי לא בדמיון שלי.(K) |
|
| בכול מקרה... איך את מצליחה לדמיין בלי לזוז? לשבת או משהו? זה לא עובד... תגלי לי ^,^ |
|
| אני בחיים לא יושבת בשקט. אני כל שנייה מרימה רגליים, מורידה אותן ואז שוב. ויושבת על הכיסא בשילוב רגליים ואז זזה ועוד ועוד תזוזות.... |
|
 | את יודעת, אני לא יודעת אם את זוכרת אותי, אבל, אני זוכרת אותך, אני זוכרת אותך עוד מהתקופה שבה היית ילדת הגורל, עם התמונה של בת הפאוור פאף. אני עברתי איתך הכל, אפילו אם לא ידעת את זה, רק רציתי שתדעי זאני פה ליידך, תמיד ♥ ואם את זוכרת, ענבר או בעצם נטע. |
|
| מצטערת, יש לי זיכרון קצר טווח. (למרות שלעולם לא שוכחים את בנות הפאוור פאף), אבל ככה או ככה, אני שמחה שאת איתי ולידי, אני אשמח להיות גם לצידך עכשיו כשאת בבלוג ♥ אולי אני אזכר בהמשך :) |
|
| תודה רבה ♥ אני רק יכולה לזכיר לך כמה דברם. אני, את , me life, חברות כמעט הכי טובות, ואז גם fire dog הצטרפה אלינו. רק שאז היא הייתי ghost dog. ואם את זוכרת, באותה תקופה הייתה לילי, המעתיקנית. ורמז אחרון. אני זו שכתבתי את פרטי ביותר. |
|
| אני עומדת לרצוח. בהתחלה התכוונתי לרשום 'לצרוח', אבל לרצוח יותר מתאים. אני זוכרת ונזכרת, את לילי המעתיקנית, את me life ואת ghost dog, ואותך, פרטי ביותר. אני לא מאמינה! :) |
|
| את מתכוונת שאת חושבת שחייך משעממים ללא ריגושים? כי אין דבר כזה. את תמיד יכולה למצוא דברים מהילדות שאת זוכרת במעורפל ולכתוב עליו, אפשר להראות את החיים שלך כמעניינים גם אם את חושבת שהם לא, וגם תמיד אפשר להמציא ולהשתמש בדמיון... למי שיש דימיון זה כלל לא חיים משעממים! |
|
| כן, אני מניחה שאת צודקת. תודה, אני אפעיל את הדימיון יותר מהרגיל ;) |
|
|
| גם אני. אני לא מאמינה שככה נטשת אחרי הסיפור השני שלך. אוי התגעגעתי ♥ |
|
| אני באמת עוד רגע בוכה. עכשיו חזרתי. |
|
| וטוב שחזרת. וואו, איזה רמת קיטשיות. חחח ;) |
|
| חח כזאת אני ;) וטוב שכך, כי אם לא הייתי אני לא הייתי מכירה אותך ♥ |
|
| אני בדיוק עובדת על תקציר לסיפור. אם היו פה הודעות פרטיות, היית מקבלת אותו הרגע ♥ |
|
| טוב, קצת קיטשיות לא מזיקה. קצת הרבה. בכול מקרה, תודה על ההודעה, אני כבר מצפה לתקציר ואפילו עוד יותר לסיפור. ויותר לך. אבל את מכירה אותי. והמוטו שלי רשום למעלה, בכותרת המשנית. dont worry - be happy. הגיע הזמן שתחזרי :) |
|
| :) אכן כן, כנראה שהזמן שלי לחזור כבר הגיע, ואני עשיתי את זה, בדיוק כפי שחשבתי. :) |
|
| לא. אני לא חושבת שחזרת. אני בטוחה. אני לא נותנת לך לעזוב שוב, שיהיה ברור O_o |
|
| אה, ודרך אגב-dont worry, be happy, drink pepsy? be sexyyyy ♥ |
|
|
| חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ♥ רק בגללך אני לא אעזוב, אם את לא יודעת, גם כשלא הייתי פה, הייתי פה. תמיד צפיתי בך :) ועכשיו לצערי אני צריכה ללכת לקניון, אז.. אני אדבר איתך בהמשך היום ♥ |
|
| וואו, ברצינות? לזה קוראים נאמנות. אני מודה לך על זה. נדבר ♥ |
|
| לך, אני תמיד אהיה נאמנה, ביי ונדבר ♥ |
|
|
 | היי יקירה.. הופתעתי לראות את השם שלי. אני אגיד לך את האמת, אני עוקבת אחרי הבלוג שלך כבר הרבה מאוד זמן. את מסקרנת, והצורת כתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש. אני מכירה את ההרגשה הזו, של החוסר כלום, חוסר רגש, או איך שלא תקראי לזה. ולפי מה שקראתי עד כה יש לך את זה בהחלט. מה שיש לך עם הסוסים.. עם חיות.. התשוקה הזאת. זה בהחלט רגש. מה שיש לך עם החתלתול המתוק שלך שרק הגיע.. הזעם שיש בך את צריכה להוציא. במצבים כאלה, את צריכה פשוט לצאת. לתת לעולם לקחת אותך החוצה, מחוץ לבית, מחוץ לשגרה. ופשוט לחפש משהו אחר. מקווה שהבנת. 3>3>3>3> טייגר-לילי.(: |
|
| היי גם לך יקירה (רשמי מדי -,-) אין לך מה להיות מופתעת. אני עוקבת אחרי הבלוג שלך המון. אבל אני לא מתבטאת הכי טוב, אז אני משתתקת. פחדנית שכמוני. אני מניחה שכן יש לי תשוקה לחיות, בעיקר לקטן שלי ולסוסים, שלאט לאט הפחד מתפוגג מהם. אני מניחה שאני כן אמורה לצאת, וכנראה זה מה שאני רוצה, אבל כבר ציינתי שאני פחדנית. ובכול זאת... ננסה. תודה :) |
|
|
| כשאני קוראת בלוג, עולה בידי להסחף,להתרגש,לחוש כאילו כותבו ממוקם במרכז סרט,חייו,זרקורים מופנים אליו באלומות בורקות והוא מקליד בלהט על חוויותיו,נסער,וכך אף אני, מובלת אחר הפוסט בסערה. החיים הם סרט. לעתים את מקישה ׳פריז׳ וחוצה את האולם הוירטואלי לחדרך,ממררת בבכי,ולעתים מחייכת,חשה בטוחה,רגועה,שלווה... התגובה יצאה מעט פילוסופית(כך כותבים את זה?!), מה לעשות, זו אני❤ |
|
| אך זה לא אצלי, פשוט מתיישבת ומקיאה את המילים אחרת הן יישארו תקועות, ומשתוקקת לרגש שיופץ בי. אור הזרקורים הוא סה"כ מנורת התקרה המפיצה אור לבן. ואותה אינני צריכה, כי אני מכירה את מיקום האותיות ככף ידי. וזה מה שאני צריכה, אתגר. כן, כותבים פילוסופית (אוף, ואני עוד חשבתי שאתקן את פרח קיר). וזאת את, אני אוהבת אותך כמו שאת, ואל תתלונני גברת צעירה! או שמא את תינוקת זקנה... פילוסופי O.o |
|
 | את מזכירה לי את עצמי באופן כזה שזה מפחיד. טוב לדעת שלא תשאירי אותי מאחור (: |
|
| אותך? מה פתאום?! הרי אני דומה לך באופן מפחיד ;) |
|
| מ פ ח י ד. מ פ ח י ד. מ פ ח י ד. קדימה מ פ ח י ד ה שכמוך, מצאתי לי תחביב חדש מ פ ח י ד לאללה!(כמה שאני אוהבת לעשות את זה)ואני הולכת לצפות עכשיו, אלפקה מרחפת שכמוך, אז שלא תתחבאי לי מאחורי הדלת ותעשי לי התקף לב, ברור!? |
|
| טוב, האלפקה מרחפת שכמוני תתפשר על התעלפות ;) |
|
;){kind=link}