עדיין לא הרגשתי אהבה. ולא, אני לא מדברת איתכם על בן- זוג. או מצד בעלי- חיים. אני מדברת על יותר סתמי.
אין לי מה להגיד לכם בנוגע להוריי, בשאלה כזאת אני יכולה להתחבט שעות, ואז לנשוף כחתול כעוס. זה לא שאני מתעבת אותם, אבל אין רגש. דודתי, אינה עמוקה. היא לא רעה, אבל היא לא די מבינה. חיים. רק חביבות יש בי. אני לא מבינה, זה אמור להיות, להיטמע בי, להשאיר את חותמו. אך כלפי אנשים, הפגנתי, וגם בתוכי, אך ורק חביבות. יכול להיות שהשלתי את עצמי?
;){kind=link}