זה לא כמו פעם. זה כמו מין כאב חדש. לא מחליפה מילה. מבטי קפוא, משותק, אדיש עד כאב. יושבת בצילו של עץ.
מוכר לי. זה מוכר לי, מקום שבו דקות היו עוברות, בשלווה.
התחלף. בצמרמורת. מקום ענק, ואני מרגישה בו כעכבר אבוד, משוטט.
מתחמק ממעיכות, מזדחל בין אנשים כדי לא להיפגע.
ואת הפאקינג כיתה, מלאה באנשים שלא יודעים שאני שם.
לא כמו קודם. They did not bother to look. I'm nothing
ניחוחות, של סיד וצבע, של רעננות, הם תעתועים.
;){kind=link}