If you don't want to see, close your eyes.

גם לי אין שום קשר לספורט.
אני אפילו לא סובלת ספורט.
אבל אין מה לעשות.
לפעמים צריך להתאמץ בשביל להשיג את המטרה.
בינתיים את נערה, ואת צריכה לאכול.
כמובן לא להגזים, אבל הגוף שלך דורש מזון.
ככה זה כשמתבגרים.
לאחר שתצאי מהגיל הזה, אולי יהיה לך יותר קל ותרזי.
בהצלחה :-)

לא. אני לא עומדת לרוץ כול יום.
לאמץ את הגוף ולשעמם את עצמי בשביל ה'מטרה'.
אני אוכלת. אף אחד לא אמר שלא.
אבל אני בררנית, לא הרגילו, כשהייתי תינוקת, כמו השאר.
זה לא 'ככה זה כשמתבגרים'. אני שונאת את זה.
גם בגיל שבע הייתי אותו הדבר. מן הסתם זה לא הגיל.
אבל תודה בכול מקרה :(

את יודעת מה? בתור ילדה עד כיתה ד' או אפילו ה' הרגשתי שאני שמנה. כן, שקלתי שלושים בתור ילדה שהגובה שלה הוא מטר שלושים וחמש. הייתי נמוכה, המשקל זה לא מה שהפריע לי, זה היה הגובה. ככל שאתה יותר גבוה, האיברים הפנימיים נמרחים על כל הבטן ויש להם יותר מקום, ככה שהבטן נהיית רזה יותר ויותר. אני הייתי נמוכה, וגם נראתי מלאה. היום, כשגבהתי, אני מרגישה אחרת. כן, אני לא רזה. אני גם לא שמנה. אני ממוצעת. וגם את! איך אמא שלי אומרת? המשקל זה רק מספר. ואת ממש גבוהה ככה שלפי תמונת המצב שהעלית בעבר, אני יכולתי לראות ששמנה, את לא. את לא חייבת לרוץ לעשות ספורט אם זה מפריע לך . אפילו תפריט בריא יכול לעזור לך להרגשה ♥

הבעיה היא, שהגעתי לגובה שלי מוקדם מדי. עכשיו אני גובהת בקצב איטי. ככה שרוב הסיכויים שאני לא אמתח. ויש לי בעיה, לא הרגילו אותי כשהייתי תינוקת. אני לא אוכלת כול כך. הכול נראה לי מוזר ומגעיל. תדמייני ש99% מהאוכל הוא מורכב מדברים שבחיים לא הכרת קודם. אבל תודה, שיפרת לי קצת את ההרגשה ♥

:D ♥ שמחה ששיפרתי את ההרגשה :) אבל, תביני. אני לא גובהת הרבה. אני בכיתה ו', שוקלת שלושים, ואני בגובה מטר ארבעים ושמונה בערך. אני גבהתי בשנתיים עשר וחצי סנטימטרים, שזה די הרבה. אבל את כבק קיבלת גובה, ואת יותר מפותחת ממני בגובה, בהתחשב בזה שאת גבוהה ממני בשנה ויום. אני מריגשה ילדה עדיין. הרבה חברות שלי כבר קיבלו, והן יותר מפותחות, ואני, מרגישה ילדה...

אל תחכי שתתבגרי. יהיה לך אפילו יותר קשה. אני לא אתחיל להמליץ לך על דיאטות אבל אני יכולה לומר לך מה *אני* עשיתי כדי לרדת 7 קילו במשקל:
בלי שוקולד. בלי סוכריות בכלל. בלי שום לחם אבל אם את ממש חייבת אז לחם דגנים של 34/36 קלוריות לפרוסה.
בלי גלידה. פעם בחודש זה המקסימום.
לאכול פחות. הרי כמה שלא תנסי את כל הדיאטות, בסופו של דבר תהיי חייבת להקטין את כמות האוכל.
תלכי לשירותים להתרוקנות מהירה של האוכל (אני ממש לא מתכוונת להקאות טפו טפו טפו) ואת האמת שאם את תבכי כל היום על המשקל ולא תתכווני לעשות כלום הדיאטה הזאת תעזור לך להוריד איזה 7 קילו בחודש וחצי, את חייבת להרים את עצמך ולקלוט שבמקרים כאלו רק את יכולה לעזור לעצמך ותעשי ספורט!!!!!! מניסיון של 7 קילו!!

יש לי בעיה אם האוכל. תארי לעצמך, שכול האוכל שתמצאי, מורכב מדברים שלא הכרת בעבר. מוזרים כאלה. אני לא מסוגלת ללכת למסעדות, זה מביך. אז התפריט שלך כבר מוריד לי חלק. לגבי ספורט, לא רוצה לשמוע. אני תקועה בחור חסר סוסים. תאמיני לי שהייתי שמחה להישאר כול יום, כול היום בחווה, להריץ ולהתאמן עם סוסים. אבל אין. ואני לא הולכת לרוץ ולשעמם את עצמי כול יום.

אני יותר גבוהה ממך בכמה ס"מ... ואני שלוש קילו פחות ממך...(57)
אבל עדיין.. רואים שאני..לא נגיד שמנה אבל כן..קצת שמנמנה כזאת.
אני לא עשיתי כלום בשביל לרדת... נשארתי אני...
פשוט בגלל שהפסקתי לאכול הרבה... ואני גם לועסת קרח (זה מרזה) וגם שיותר התחלתי לעבוד בשיעורי ספורט ובכלל..רזיתי.
העצה שלי אלייך... אל תתחילי עם דיאטות..זה הורס את הגוף...
כל אחת יכול לרדת איך שנוח לה מתי שנוח לה..
ואל תשכחי שאת עוד תגבהי... אז השישים קילו האלה בעוד שנה או שנתיים יראו פחות
בהצלחה :]

Thank you.
עזר לי. תודה :)

אני לא יועדת אם ראית אבל...
D: ♥ שמחה ששיפרתי את ההרגשה :) אבל, תביני. אני לא גובהת הרבה. אני בכיתה ו', שוקלת שלושים, ואני בגובה מטר ארבעים ושמונה בערך. אני גבהתי בשנתיים עשר וחצי סנטימטרים, שזה די הרבה. אבל את כבר קיבלת גובה, התפתחת. כל זה בגלל הגובה, ואת יותר גבוהה ממני, בהתחשב בזה שאת גדולה ממני בשנה ויום. אני מרגישה ילדה עדיין. הרבה חברות שלי כבר קיבלו, והן יותר מפותחות, ואני, מרגישה ילדה...

כן, ראיתי. ואת מרגישה ילדה, כי את ילדה. ותהני מזה, בדור שלנו כולם רוצים להתבגר. דודה שלי קטנה ממני סה"כ בחודש, והיא מטר ארבעים ושלוש. זה לא מפריע. תהני מהילדות.

תשמעי , המשקל לא כזה נורא .
את גבוהה אז המשקל שלך יהיה גדול .
המשקל זה סתם מספר , ויכול להיות שיש לך עצמות כבדות נגיד למורה שלי למדעים יש עצמות כבדות והיא רזה עם היא תגיד למישהו את המשקל אף אחד לא יאמין .
ועם המשקל מפריע לך אז את יכולה לרכב על אופניים , זה לא כל כך מעייף וזה כיף :)

אני רוכבת גם על אופניים, וגם על סוסים, ותודה ♥

תתחילי כבר עכשיו. תצילי את עצמך. ילדים עם השמנת יתר זה עתיד קשה, בדיוק היום אמא דיברה איתי על זה....
תצילי את הבריאות שלך לפני שיהיה מאוחר מידיי לפני שיהיה לך קשה. כי בריאות זה הדבר הכי חשוב ואת זה אני למדתי להעריך
זה מתחיל במשקל קטן... בהצלחה

אני רוצה לחלץ את עצמי. אבל זה כבר עכשיו קשה.
את התפריט שלי לא משנים. נקודה. ואני לא מתחברת כול כך לספורט. מן הסתם הדבר היחיד שאני מוכנה להריץ את עצמי למענו, זה הובלת סוסים.

אימא אמרה שיש לי תשובה לכול דבר, אני סה"כ מציאותית.

וואו.. את גבוהה!!
שתדעי קודם כל, אין לך עודף משקל גדול.
ובתור אחת שהיה לה משקל יותר גדול מהגובה שלה כשהיא הייתה קטנה (למשל 1.40 ושוקלת 42), את צריכה פשוט למצוא את ה"דבר" שלך.
במקרה שלך זה סוסים.
תתאמצי לזה יותר.
אני שונאת לרוץ, שונאת.
אבל לאחרונה אני עושה זאת כל יום. וכשמתרגלים, זה נהיה כיף, זה נהיה שונה לרוץ מלא זמן ולהגיד לעצמך: "הצלחתי." ולחייך, מאשר לרוץ ולהתייאש לאחר שתי דקות ולקלל את עצמך.
תאכלי איך שאת רוצה, אך תשתי המון מים ותמצאי תחליפים, זה הדבר הכי חכם שיש לעשות.
(דוגמאות לתחליפים: במקום שוקולד וסוכריות-פירות, במקום מיצים מתוקים-מים או מיצים בריאים של פירות/ירקות, במקום פיתה או לחמנייה-לחם או קרקר מחיטה מלאה)
זה קשה, אני יודעת את זה.
אבל עכשיו זה הזמן שלך, בדיוק בגיל הזה.
בגיל שלי, שאני תקועה כבר באותו הגובה, זה נהיה הרבה יותר קשה.
תנצלי את ההתפתחות שלך, תנצלי את האהבה שלך לרכיבה ולהובלה של סוסים.
בהצלחה❤❤❤❤

או, לצערי אני תקועה בחור (ב"ש) חסר סוסים. ואני נהיית מחורפנת מכך.
אבל אני מנצלת כמה שאפשר. הולכת לרכיבות שטח (שעה זה הרבה. סוסים דורשים מאמץ. ועוד ביער, מקום האוכל שלהם? אסון מושכות), לקייטנות חגים, ובעיקר לקייטנות קיץ שאורכות שלושה שבועות. אה, ואני מתכננת ללכת לחוג.

ואגב, לגבי האוכל, אני לא שותה מיצים, רק מיץ ענבים, רק בפיקניקים ורק בפעמים נדירות, ותמיד לחם עם חיטה מלאה. סוכריות, מסטיקים, ארטיקים, XL, BLU, וכו', לא. אבל אני חולת שוקולד. וגם מריר, אבל לצערי כמעט ואין.

אז, אחרי הפירוט הארוך הזה... תודה, אני מנסה ♥

את יודעת? היום הייתה אצלי מישהי. מישהי שהיא לא סתם עוד אחת. היא הייתה שכנה שלי. יש לה בת. הילדה בכיתה ד'. היא לא גבוהה. היא מטר שלושים וחמש. והיא שוקלת חמישים. היא בהמשנת יתר, והרופא אמר לה לרזות בעשר קילו. היא כבר ירדה קילו אחד והיא מאושרת. זה רק מראה לך שאצ לא שמנה, ושלא צריך להתייאש!

אני לא אוהבת להעכיר את האווירה, אבל זה רק מוכיח לי שיש לה יותר מוטיבציה ממני, כי לי אין אף טיפת רצון לעסוק בספורט שלא קשור בסוסים. ולצערי, בעיר שלי, אין כאלה.

מבינה את זה. וזה ממש לא נכון. בעיר שלנו, כן יש המון מתקני כושר. אבל היא פשוט ניסתה לשנות תפריט. זאת אומרת היא כן אכלה שוקולש. אל פעם בשובע ושלוש קוביות. לבית הספר היא לקחה חטיף בריאות, ופרי. תנסי ♥

אני לא רוצה לשמוע בשיט על תפריטים.
לא הרגילו אותי כשהייתי זעירה, ואני אוכלת את החרא של ההורים. אני לא אוהבת שום פרי חוץ מתפוח, ועל ירקות אל תנסי לדבר איתי.

ומה מעניין אותי מתקני כושר? אני אתעייף בדקות. אני מדברת על סוסים. אני יכולה לבלות שעות, וגם אם אני אתעייף יהיה לי די מרץ להמשיך. בכול השאר... אני לא חושבת על זה אפילו.