נפגשנו פעם שנייה. ואז פעם שלישית. בחוץ ובבית.
ובום, קבענו גם היום, פגישה רביעית.
זה לא שדיברנו המון לפני זה, זה לא שהיינו תאומות.
אבל איכשהו, שררה אווירה של היכרות ארוכה, שנים.
פארק כושר.
דיבורים, צחוקים, שטויות.
הולכות והולכות בלי להשים לב.
בסוף מגיעות למגרש מלא אבנים,
מאחורי הקניון, אין אף לא אחד.
מורידות נעליים, מדברות וצוחקות.
על גרביים, על כול נושא אפשרי.
שלוש שעות שחולפות. השמש שקעה ממזמן.
אני חוטפת לה את הטלפון, צוחקות.
זורקת על אבן, כמעט על מכונית חולפת.
לוקחות קצת סוכר מתחנת דלק ;)
בטעות.
או שלא ;)
הבית.
המפתח תקוע במנעול.
היא הולכת אליי לבדה.
מדברות, רוקדות, קופצות לי על המיטה.
עושות חושך, שמות מוזיקה. שטויות.
ומתבדחות, מבלגנות, הרבה דברים.
מחסלות לי את כול השוקולדים.
בקיצור, קצת לא אמין, אבל אפשרי.
וכן, זאת אותה ג'יימי. אותה סופיה.
אותה אחת שרק נפגשנו, והכרנו כאילו שנים.
יכולות לדבר על הכול. מכירות אחת את השנייה.
כאילו חברות מלידה.
When we are on the cloud, the time just is not important.
;){kind=link}