כמה דברים שקרו בחודש האחרון. ישראל, עם הנציגה נטע, זכתה באירוויזיון בפעם הראשונה מאז שנולדתי, ובפעם השלישית בתולדותיה. בהתחלה, הייתי מאוכזבת. לא בגלל השיר עצמו, פשוט בגלל שחשבתי שנטע היא לא הנציגה המתאימה. אבל כשחלף הזמן התחלתי לאהוב את השיר, הרבה אנשים הימרו על סיכויי זכייה גבוהים וצפיתי בשידור חי באירוויזיון. באמצע הלילה, תוך כדי שיחת טלפון ארוכה עם ידיד, חיכיתי בנשימה עצורה להכרזת המנצחים. כמובן שקיפצתי בחדר מהתרגשות. אני וחברים נוספים כבר מתכננים להגיע לאירוויזיון, בתקווה שיתקיים בשנה הבאה בירושלים. בנוסף לזה, לפני לא הרבה זמן פניתי לרופאת משפחה, כדי לקבל אישור רפואי ליציאה למסע פולין בתחילת השנה הבאה. אני אמנם בריאה, אבל היא ציינה שהשמנתי. זה אמנם נכון, עליתי במשקל בכמה קילוגרמים, אבל זה עדיין גרם לי להזדעף. אני לא בחורה ספורטיבית במיוחד, אני לא פעלתנית גם ככה ובטח שלא לקראת בגרויות. אין לי מה לתרץ את זה, יש לי בעיות כאלה ואחרות, אני פשוט לא אוהבת שמעירים לי על זה. זה גם לא מועיל. לצערי, גם לא נכנסתי לכאן יותר מדי והתעדכנתי בשלומם של האנשים, אבל אני מקווה שכולם במצב טוב.
מילים אחרונות להיום. בזמן האחרון השתנתי, אמנם לא דרסטית אבל עדיין שינויים קטנים באישיות. בין אם ביחס החם שלי לישראל, כמו שכבר כתבתי, ובין אם ברצון לקנות שמלות וחצאיות, דבר שלא כל כך התלהבתי ממנו בעבר ועכשיו מושך אותי. זה קצת משונה, אבל אני נהנית מזה. בכל מקרה, כמו שציינתי בהתחלה, החופש מתקרב וזה העניין העיקרי שלי. כבר נבחנתי בחלק גדול מהבגרויות, נותרו רק עוד שתיים, בהיסטוריה ובסוציולוגיה. מרבית השיעורים התבטלו, כבר מריחים את החופש באוויר. אני מחכה לקיץ שתכף יגיע. אמנם תמיד חם מדי עבורי, אבל זה עדיין מהנה. הקיץ הזה יהיה האחרון שבו אני אתרגש מבגדים קצרים, לישון בשעות שמתאימות לי ולהתעורר ביקיצה טבעית, לטייל עם הכלב שלי בשעות בוקר מוקדמות וללכת לים. כי אחרי זה יש צבא, ולימודי השכלה גבוהה, ועבודה ויתר החיים הבוגרים. בינתיים, אני נהנית מההווה ומחכה לעתיד הקרוב. לשאר אני אדאג בזמן המתאים.
כמה דברים שקרו בחודש האחרון. ישראל, עם הנציגה נטע, זכתה באירוויזיון בפעם הראשונה מאז שנולדתי, ובפעם השלישית בתולדותיה. בהתחלה, הייתי מאוכזבת. לא בגלל השיר עצמו, פשוט בגלל שחשבתי שנטע היא לא הנציגה המתאימה. אבל כשחלף הזמן התחלתי לאהוב את השיר, הרבה אנשים הימרו על סיכויי זכייה גבוהים וצפיתי בשידור חי באירוויזיון. באמצע הלילה, תוך כדי שיחת טלפון ארוכה עם ידיד, חיכיתי בנשימה עצורה להכרזת המנצחים. כמובן שקיפצתי בחדר מהתרגשות. אני וחברים נוספים כבר מתכננים להגיע לאירוויזיון, בתקווה שיתקיים בשנה הבאה בירושלים. בנוסף לזה, לפני לא הרבה זמן פניתי לרופאת משפחה, כדי לקבל אישור רפואי ליציאה למסע פולין בתחילת השנה הבאה. אני אמנם בריאה, אבל היא ציינה שהשמנתי. זה אמנם נכון, עליתי במשקל בכמה קילוגרמים, אבל זה עדיין גרם לי להזדעף. אני לא בחורה ספורטיבית במיוחד, אני לא פעלתנית גם ככה ובטח שלא לקראת בגרויות. אין לי מה לתרץ את זה, יש לי בעיות כאלה ואחרות, אני פשוט לא אוהבת שמעירים לי על זה. זה גם לא מועיל. לצערי, גם לא נכנסתי לכאן יותר מדי והתעדכנתי בשלומם של האנשים, אבל אני מקווה שכולם במצב טוב.
מילים אחרונות להיום. בזמן האחרון השתנתי, אמנם לא דרסטית אבל עדיין שינויים קטנים באישיות. בין אם ביחס החם שלי לישראל, כמו שכבר כתבתי, ובין אם ברצון לקנות שמלות וחצאיות, דבר שלא כל כך התלהבתי ממנו בעבר ועכשיו מושך אותי. זה קצת משונה, אבל אני נהנית מזה. בכל מקרה, כמו שציינתי בהתחלה, החופש מתקרב וזה העניין העיקרי שלי. כבר נבחנתי בחלק גדול מהבגרויות, נותרו רק עוד שתיים, בהיסטוריה ובסוציולוגיה. מרבית השיעורים התבטלו, כבר מריחים את החופש באוויר. אני מחכה לקיץ שתכף יגיע. אמנם תמיד חם מדי עבורי, אבל זה עדיין מהנה. הקיץ הזה יהיה האחרון שבו אני אתרגש מבגדים קצרים, לישון בשעות שמתאימות לי ולהתעורר ביקיצה טבעית, לטייל עם הכלב שלי בשעות בוקר מוקדמות וללכת לים. כי אחרי זה יש צבא, ולימודי השכלה גבוהה, ועבודה ויתר החיים הבוגרים. בינתיים, אני נהנית מההווה ומחכה לעתיד הקרוב. לשאר אני אדאג בזמן המתאים.