מפתיע? לא ממש. למען האמת, אני דווקא אהבתי את המשימה. טיילנו שעתיים וחצי, והשגנו 78 ש"ח. כול הכבוד לנו ולאנשים.
אבל היום למדתי את המשפט "לא כול הנוצץ זהב".
ולמה הכוונה? שגם הדתיים, האנשים שאמורים להיות פתוחים מאוד, לא כולם היו נחמדים.
חלק חשדו, כאילו אנחנו כייסות, וחלקם אפילו לא נתנו. אנשים קמצנים. הייתה לנו אפילו מדבקה של "מתרים".
אבל תכלס, היה טוב, היו אנשים נדיבים שאפילו עם הרבה תינוקות וילדים ורעש נתנו לנו קצת כסף. וכמובן ששתינו עשינו ספורט, כי טיילנו בכול מקום וברוב העיר אין מעליות. נו טוב, היה נחמד, גם פטפטנו הרבה ^^
עדכונים לגבי הכיתה, עוד שבוע בערך יש שתי בת-מצוות לשתי בנות מהכיתה. כמה נעלבתי, כששתיהן לא הזמינו אותי. מול הפרצוף שלי! ואחת מהן, גמדה, יושבת לידי. לא הזמינה אותי. שלוש בת-מצוות ברציפות. והם עוד מתייפייפים לפני המורה, שהם מזמינות את העולה החדשה. והן באמת הזמינו אותה. אני כול כך שונאת אותם! הלוואי שיכולתי לצרוח, לבכות, לברוח מהם, לצעוק לעזרה! אבל איך זה יעזור?
נ.ב- אהבתם את הסגנון מבנה של הפוסט? הוא יהיה קבוע ככה. אז תודה שהתאמצתם בטירוף לקרוא את הפוסט שלי. כי כן, רק כשאני זועקת, מישהו חוץ מעיר הלהבות (יתברך שמך) מגיבים לי! נו באמת!
אז היום, די בהתרעה קצרה, השעה אחרונה של בית הספר והמחנכת בכיתה. ומה היא קשורה? שיעור אנגלית! מסתבר שמחפשים משכבות ו' מתנדבים שילכו לבקש תרומות לעיוורים, יחד עם שקית פלסטיק קטנה וקבלות. אני ומליסה, השנייה מתוך שתי החברות שנותרו לי, הולכות יחד.
מפתיע? לא ממש. למען האמת, אני דווקא אהבתי את המשימה. טיילנו שעתיים וחצי, והשגנו 78 ש"ח. כול הכבוד לנו ולאנשים.
אבל היום למדתי את המשפט "לא כול הנוצץ זהב".
ולמה הכוונה? שגם הדתיים, האנשים שאמורים להיות פתוחים מאוד, לא כולם היו נחמדים.
חלק חשדו, כאילו אנחנו כייסות, וחלקם אפילו לא נתנו. אנשים קמצנים. הייתה לנו אפילו מדבקה של "מתרים".
אבל תכלס, היה טוב, היו אנשים נדיבים שאפילו עם הרבה תינוקות וילדים ורעש נתנו לנו קצת כסף. וכמובן ששתינו עשינו ספורט, כי טיילנו בכול מקום וברוב העיר אין מעליות. נו טוב, היה נחמד, גם פטפטנו הרבה ^^
עדכונים לגבי הכיתה, עוד שבוע בערך יש שתי בת-מצוות לשתי בנות מהכיתה. כמה נעלבתי, כששתיהן לא הזמינו אותי. מול הפרצוף שלי! ואחת מהן, גמדה, יושבת לידי. לא הזמינה אותי. שלוש בת-מצוות ברציפות. והם עוד מתייפייפים לפני המורה, שהם מזמינות את העולה החדשה. והן באמת הזמינו אותה. אני כול כך שונאת אותם! הלוואי שיכולתי לצרוח, לבכות, לברוח מהם, לצעוק לעזרה! אבל איך זה יעזור?
נ.ב- אהבתם את הסגנון מבנה של הפוסט? הוא יהיה קבוע ככה. אז תודה שהתאמצתם בטירוף לקרוא את הפוסט שלי. כי כן, רק כשאני זועקת, מישהו חוץ מעיר הלהבות (יתברך שמך) מגיבים לי! נו באמת!