This is my mother |
|
אני רואה כאלה שמסתכלים על אימן כמעוררות הערצה. ואני, מקנאת בכם.
היא נטשה אותי בלי להניד עפעף. תרתי משמע, היא פשוט עזבה בעודי ילדה צעירה בת חמש.
הייתי אצל סבתי ואבי, גדלתי איתם חמש שנים, ללא כול קשר, אף לא מילה עליה.
בערך בכיתה ג'.
אני הולכת עם סבתי לעבודה, בחנות התינוקות.
הייתי נהנית לקרוא ספרים קטנים, לשחק ולעזור.
"מה עם אימא?", פציתי את פי.
היא כעסה. היא אמרה שלא מדברים עליה.
יכולתי להסתדר, כבר בגילאים הללו לא חשבתי עליה כלל.
עוד פחדתי. לא ידעתי מה יקרה, ואני זוכרת עוד מה קרה.
בערך בגן חובה.
אני ישנה בקומה העליונה של מיטת קומתיים.
כיבוי אורות. אני מפחדת. רק אור טלוויזיה.
היא והחבר הישן שלה מדברים, אני בוכה בכרית.
הפרצוף שלו כבר זכור לי במעורפל, אך לא אשכח אותו.
אחרי כמה שנים, בכלל לא זכרתי איך אימי נראית, אפילו לא קצת.
בכיתה ה', ביום גשום וחורפי, היא חזרה, כאילו כלום, מחויכת.
אבל אני, לעולם אני לא אחייך אל אימא. לא באמת.
אני רואה כאלה שמסתכלים על אימן כמעוררות הערצה. ואני, מקנאת בכם.
היא נטשה אותי בלי להניד עפעף. תרתי משמע, היא פשוט עזבה בעודי ילדה צעירה בת חמש.
הייתי אצל סבתי ואבי, גדלתי איתם חמש שנים, ללא כול קשר, אף לא מילה עליה.
בערך בכיתה ג'.
אני הולכת עם סבתי לעבודה, בחנות התינוקות.
הייתי נהנית לקרוא ספרים קטנים, לשחק ולעזור.
"מה עם אימא?", פציתי את פי.
היא כעסה. היא אמרה שלא מדברים עליה.
יכולתי להסתדר, כבר בגילאים הללו לא חשבתי עליה כלל.
עוד פחדתי. לא ידעתי מה יקרה, ואני זוכרת עוד מה קרה.
בערך בגן חובה.
אני ישנה בקומה העליונה של מיטת קומתיים.
כיבוי אורות. אני מפחדת. רק אור טלוויזיה.
היא והחבר הישן שלה מדברים, אני בוכה בכרית.
הפרצוף שלו כבר זכור לי במעורפל, אך לא אשכח אותו.
אחרי כמה שנים, בכלל לא זכרתי איך אימי נראית, אפילו לא קצת.
בכיתה ה', ביום גשום וחורפי, היא חזרה, כאילו כלום, מחויכת.
אבל אני, לעולם אני לא אחייך אל אימא. לא באמת.
|
|
|
|
|
| אני ממש מזדהה איתך אותי אבא שלי עזב ואני עם אמא שלי...למרות שאני מרגישה ויודעת שהיא לא באמת רוצה אותי |
|
| וואו. משתתפת בצערך. כנראה שאנחנו מזדהים... |
|
| וואו! זה נורא קשה לחיות בלי אמא. אני מבינה את הרגשתך. את לא מרגישה מעט ריקנות? |
|
| כן, בכול הכעס יש גם ריקנות. עצם המחשבה שזה באמת קרה, ושרדתי... כאילו מעולם לא נזקקתי לה. אני לא מאמינה לעצמי, חיי כאילו לא אמינים. תודה לינוי על ההבנה ♥ |
|
| וואו... אני לא אגיד שאת מסכנה, אני לא אוהבת שאומרים לי את זה אז לא אומר זאת לאחרים אני מקווה שיום אחד תסלחי לה בכל זאת... אימא יש רק אחת |
|
| אני לא מסכנה, ותודה שלא אמרת את זה. אולי אני אסלח לה. אבל יום אחד אני אבקש הסבר על הכול. אני לא אשכח את זה. אבל היי, הכול משתנה בחיים. תודה :) |
|
| אני לא יודעת מה לומר.. קשה לחיות בלי אמא, אני רק חושבת על האפשרות הזאת ונהיית לי סחרחורת.. לא קשה לך? לא עצוב לך? |
|
| לא. היא עזבה, פשוט הלכה. מגיל צעיר בכלל לא זכרתי את המראה שלה. כמה שזה נשמע קשה, פשוט גדלתי כך. |
|
| וואו. נשמע נורא.. לא יודעת אם הייתי יכולה לסבול כזה דבר.. |
|
| תדמייני שאני מושכת בכתפיים. |
|
| חח מדמיינת.. אני רואה אותך.. את יפהיפיה... |
|
|
|
|
| וואוו.. אני לא יכולה להזדהות אבל אני מבינה אותך. נ.ב אמא ששלך היא קולית בולית(לפי מה שראיתי כשהייתי אצלך) |
|
| תודה <3 והנה סיפור העבר האמיתי מאחוריה, לצערי. |
|
| וואו... אני מעט מזדהה, מפני שהוריי התגרשו, אך אינם נטשוני. את חזקה ומסעירה, אני מאחלת לך רק אושר. קשה לסלוח, לשכוח. אני יודעת. אך נסי, עבורה, עבורך. אוהבת♥♥♥ |
|
| תודה לך, את נהדרת. אך קשה, קשה לדעת ולחיות עם כך שכאילו מעולם לא קרה דבר, למרות שבתור זעירה, כששאלו כול דבר על אימי, לא ידעתי ומשכתי בכתפיי. אף לא את שמה. אך אנסה להתאמץ... תודה ♥♥ |
|
| זה לא מגיע לך. את בנאדם מדהים, וזה בכלל לא מגיע לך שאימא שלך תנטוש אותך. מגיע לך מישהו שיחבק אותך, שיואהב אותך עם האופטימיות הבלתי נלאת שלך. אני חושבת שאני לא ממש יודעת איך להגיב לזה, כי המילים לא יפיחו את הכאב. כאן בשבילך, ידידתי הגורלית. |
|
| כיף לשמוע את זה ממך. המילים לא יפיחו פחות כאב, אך את עוזרת לי. אני מוצאת בך ידידה. ובכול עת אני יכולה להתנחם בך בעת צרה, וזה הדדי. ♥♥ |
|
| ואוו...מרגשת! רק תקחי בחשבון שזאת אמא שלך ... אני קצת לא מסכימה איתך כי גם אני איבדתי מישהו שהיה קרוב אליי וכל כך כעסתי עליו וקיויתי לדבר איתו ולשאול אותו , אבל הוא מת..... וכל כך הצטערתי על זה...! אל תדחי משהו שאת יכולה לעשות היום למחר.. |
|
| אי אפשר קחת את זה בחשבון. היא לא קרובה אליי. |
|