בכל מקרה, למה זאת אמורה להיות תקופה כל כך טובה? כי נכון לעכשיו אני לא עושה כלום. טוב, לא ברגע זה ממש, כי זה נראה שבכל שבוע אחר יש משהו. בערב של שבת האחרונה אני ואבא שלי לקחנו את הכלב של דודה שלי. הוא בבית שלנו ואנחנו מטפלים בו, רוב היום אני ושני הכלבים סגורים בחדר שלי. לטפל בכלב שלי לפעמים מזכיר שאני עצלנית, אבל הטיפול בו-זמנית בכלב של דודה שלי, כלב שעבר התעללות בעברו וסבל מחרדות נטישה, ייללן שפוצח בסדרת נביחות לקראת כל טיול, בעל ריח פה חזק ובלתי נסבל, חולה כרוני שצריך לקבל תרופה מדי ערב ואוכל באופן בררני - הוא לא טיפול פשוט. כמו שאפשר להבין יש לו הרבה חסרונות, אבל הוא כלב חמוד בסך הכל. במשך השנים ההתקדמות בהתנהגות שלו היא די מדהימה כשאני חושבת על זה. ביום הראשון שלו הוא ברח מתוך הרתמה וגרם למהומה שלמה, במהלך השנה-שנתיים הראשונות הייתי מתארחת בבית של דודה שלי והוא היה נרתע ובוכה בכל פעם שהייתי מתהפכת במיטה משום שהרגליים נטו לעברו. יש עוד ועוד בעיות כאלה ואחרות שהתעייפתי מלהאריך עליהן. בפעמיים הראשונות שלקחתי את הכלב ושמרתי עליו בזמן שדודה שלי טסה לחו"ל, הקשיים היו עצומים. עכשיו הכלב הרבה יותר רגוע, גם אם עדיין יש אי אילו בעיות. הוא ישן טוב, מיילל מעט ונהנה מליטופים. אני פשוט מחכה לסוף השבוע הזה כדי לחזור לשגרה. אני נהנית מהיתרון העצום של שבוע שלם בבית של אבא שלי.
בנושא אחר, אתמול היו בחירות כמו שכנראה כולכם מודעים. הצבעתי לראשונה בחיי, הרי אני בת 18 עכשיו. מימשתי את זכות ההצעה בקלפי שהייתה רשומה בה בישיבה תיכונית והייתי צריכה לנסוע אליה, אבל שיהיה. מתחת לבית שלי, מתחת לחלון בחדר שלי ממש, יש בית ספר יסודי. זה לא היה מעסיק אותי במיוחד אילולא הפעילים הפוליטיים שנמצאו בשבע בבוקר עד לקראת שבע בערב. הם אמנם רק ישבו שם ולא הציקו זה לזה או לאנשים אחרים, רק חילקו עלונים ולפעמים ניסו לשכנע, אבל רעש של הרבה אנשים הוא לא נעים במיוחד מטבעו, ככה עובדת התקהלות.
שוב סטיתי מהנושא המקורי, מבלי ממש לענות על השאלה. זו תקופה טובה כי אני אמורה לעשות כלום ושום דבר, גם אם בפועל יש לי דברים לעשות, עדיין רוב הזמן שלי הוא פנוי ומושקע בדברים שאני נהנית מהם. מה אני עושה? כותבת כמובן. האמת שהפעם הכתיבה היא לא בעברית, מה שדי מצער אותי בהתחשב בזה שעברית היא השפה החביבה עליי ושאני דוברת עברית מאז ומעולם. אבל גם לשפר את כישורי הכתיבה שלי באנגלית זה דבר נחמד. כבר כתבתי ארבעה סיפורים קצרים מבוססי סדרות ופרסמתי אותם אנונימית באתר ידוע של קהילות מעריצים. זה אתר נחמד מאוד, הוא מאגד את כל קהילות המעריצים האפשריות ונותן להם מקום להפיץ בו את ספרות המעריצים שלהם. זאת כבר השנה השישית שבה אני נמצאת בקהילות מעריצים שונות, ידועות יותר בשם הלועזי פאנדום. באופן כללי אני חובבת אנימה, ספרים וסרטים שונים מפעם לפעם. אני מניחה שכתבתי על זה בעבר, אבל אני לא זוכרת ובכל מקרה זה הנושא החביב עליי. הלכתי לכנסים בעבר הרחוק והקרוב וכנראה שאמשיך ללכת גם בעתיד, הצטרפתי לפורום בשרת אינטרנטי של אקס-מן (X-Men) ואני נהנית לדבר בו עם אנשים מעולם על הדמויות, הסרטים הישנים והחדשים וסדרות הקומיקס. אם כבר אקס-מן, אז הסיפור הנוכחי שאני כותבת סיפור מבוסס על כמה מהדמויות הראשיות והוא יהיה הפעם הראשונה שאני כותבת סיפור שיהיה מורכב לא מפרק אחד ויחיד אלא מכמה פרקים, כנראה שלושה או ארבעה.
מה יהיה אחרי זה? אני אשרת בצבא, אחרי השירות אעבוד בעבודה זמנית ואחסוך לקראת הטיול הגדול. אני מתכננת טיול מחנאות כלשהו, שעדיין נמצא בתהליכי תכנון. כרגע אני בודקת מסלול הליכה בטבע בסקוטלנד, אבל לאחרונה חשבתי לשנות את המיקום לצ'כיה. נחיה ונראה, יש עוד הרבה זמן להתארגנויות ותכנונים. מה אחר כך? כנראה אוניברסיטה ואחריה עבודה. די פשוט, אני עדיין לא יודעת באיזה מקצוע אעסוק בעתיד, אבל זה מסלול החיים הרגיל. אני לא יודעת כמה זמן יהיה לי לכתוב סיפורים כשאני אתבגר, למרות שאני ממשיכה בשמחה עד כמה שאני יכולה. בעבר חשבתי שכל עניין קהילות המעריצים זה דבר שיחלוף, כמו שהרבה תחביבים אחרים באו והלכו במשך השנים שבהן אני חיה, אבל אחרי שש שנים, התעמקות אישית ואהבה גדולה לתחביב, קשה לי לראות את זה קורה בקרוב. אולי זאת פשוט מי שאני, כמו אחת מאותם המבוגרים שמנהלים את הכנסים ויוצרים איתי קשר כמתנדבת חדשה לעזור להם בעבודה שלהם בהקמת דוכני מדע בדיוני. זה יהיה נחמד אם יהיה לי תחביב מחוץ לחיים הרגילים שאני אצטרך לנהל בתור אדם בוגר, ושהתקופה הזאת לא תחלוף בקלות שכזו.
;){kind=link}